דגניה אם הקבוצות והקיבוצים, נוסדה בשנת תרע"א, 1910. 
מחשבות על התישבות שיתופית וקומונות רחפו בחללו של עולם בתקופה זו, של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. השם "קבוצה" נשמע בפעם הראשונה בחוות כנרת שנוסדה ע"י המשרד הא"י בהנהלתו של ד"ר ארתור רופין ב-1909. היה זה בתקופת העלייה השנייה 1914-1904, בזמן השלטון התורכי בארץ. מושבות העלייה הראשונה בחלקן מצליחות ובחלקן דועכות. צעירים יהודים עולים מאירופה, כיחידים או בקבוצות  קטנות, חדורי רעיונות סוציאליסטיים וציוניים: לברוא בארץ ישראל חברה יהודית חדשה וצודקת.
צעירים אלו נודדים בין המושבות הוותיקות, מחפשים את פרנסת יומם ומפתחים את חזון הציונות והקִדמה. אחת הדרכים היא בהקמת חיי שיתוף, קומונה.
בשנת 1907 הקימה ההסתדרות הציונית את "המשרד הארץ ישראלי" והעמידה בראשו את ד"ר ארתור רופין, שהחל מיד ברכישת אדמות. גוש האדמות הראשון נרכש מחברת יק"א, שלא חפצה בו, והוא גוש אדמות דלייקה ואום ג'וני, הנמצא בדרום-מערב הכנרת.

הצריף באום-ג'וני 1910

באותן השנים הקים רופין את "חוות כנרת", שיועדה להכשרת פועלים, בניהול מקצועי של אגרונום, אולם ניהול החווה נתקל בקשיים. הפתרון לבעיות הניהול נמצא ברעיון שנזרק לחלל האוויר - לתת לקבוצת פועלים שטח אדמה לניהול עצמי שעליו יגדלו במשך שנה את גידולי השדה, ובסופה יראו את חשבון הרווח וההפסד.
מכל רחבי הגליל התקבצה קבוצת עובדים מובחרת שייצגה את כל מפלגות הפועלים והתיישבה בכפר אום ג'וני, קבוצה זאת נקראה "קבוצת הכיבוש". בשנת תר"ע (1910) הצליחה הקבוצה לעבד את השדות ולסיים את השנה ברווח ניכר, זאת הייתה ההוכחה הנדרשת ששכנעה את רופין להזמין את "הקומונה החדרתית" להתיישב באום ג'וני.
ב"חוות כנרת" נבטו רעיונות ואידיאות חברתיות שונות של תנועת הפועלים. דרך חוה זו עברו פועלים מהעליה השנייה וקבוצות הכשרה רבות, עד להקמתה של מדינת ישראל. אחת הקבוצות האלה היתה קבוצה קטנה של יוצאי רומני שברוסיה הלבנה שיצאו מן החווה לעבודות "כיבוש", ב-3000 הדונמים שנרכשו ב-1900 ע"י הקק"ל ממזרח לירדן. בשטח זה נמצא הכפר אום ג'וני (שנזכר במשנה בשם כפר גון או כפר אגין). אחד מחברי קבוצה זו שהיתה ידועה כ"הקומונה הרומנאית" (כלומר מרומני) היה יוסף בוסל. בחוות כנרת החל בוסל לרקום את חלום הקבוצה.
בעקבות סכסוך עם מנהל החווה,פיטר רופין את הפועלים, חלקם חברי הקומונה הרומנאית, אולם גם את המנהל פיטר, וכך עזבו בוסל וחבריו את חוות כנרת והלכו לחדרה, שמה הצטרפו אלהם חלוצים נוספים והוסב שמה ל"הקומונה החדרתית".
לאחר השנה המוצלחת של "קבוצת הכיבוש" שהתפזרה עם סיום העבודות, נקראה "הקומונה החדרתית" חזרה ל"חוות כנרת" להחליפה ולהתיישב באום ג'וני במקומה, יוסף בוסל היה מאנשיה המרכזיים.
בשלהי שנת 1910 חצו אנשי "הקומונה החדרתית" (על שם המושבה חדרה בה התגבש רעיון הקבוצה) את הירדן בשליחות המשרד הארץ ישראלי, שהיה בהנהלת ד"ר ארתור רופין, ועלו על אדמות אום ג'וני, שמדרום לים כנרת.

אום ג'וני - בין הצריף לחושה ביום חג 1911

חציית הירדן - קיץ 1913

החושה באום ג'וני - יוסף ברץ

וכך כתבו הראשונים:

"בכ"ה תשרי תרע"א, 28 באוקטובר 1910, באנו עשרה חברים ושתי חברות לאום-ג'וני...
ניגשנו להקים ישוב עצמאי של פועלים עבריים, על אדמת הלאום. ישוב שיתופי ללא מנצלים ומנוצלים –
קומונה!"

חברי הקומונה החדרתית היו: תנחום תנפילוב, ישראל בלוך, יוסף אלקין, שרה מלכין, יוסף ברץ , מרים אוסטרובסקי-ברץ, יוסף בוסל, צבי יהודה זלצמן, חיים צודיקוב, יהושע אקר, אהרון יוסילביץ וירוחם קליבנוב.
אליהם הצטרפו בשלב מאוחר יותר: יצחק בן-יעקב, שמואל דיין, אברם גרינשפון, יעקב ברקוביץ .
הרצון להחיות את העם בארץ ישראל כעם עובד החוזר אל הטבע ואל עבודת האדמה, החי מיגיע כפיו ללא מנצלים ומנוצלים, הביא אותם לידי ההכרה שרק בדרך השיתוף ניתן להגשים חזון זה.

הקומונה החדרתית


דגניה שוכנת בעמק הירדן, בדרום הכנרת, מקום מוצא הירדן מהכנרת. באותם הימים מסילת הרכבת חיפה-צמח-דמשק חצתה את שולי השטח בגבול המזרחי, ליד העיירה הערבית צמח. הכנרת בחלקה הדרומי מהווה את גבולה הצפוני והירדן, היוצא ממנה בדרכו לים המלח, הוא הגבול המערבי של אותו שטח.

בי"ב אב תרע"א כתב יוסף בוסל, שהיה איש מרכזי בקבוצה למנהל המשרד הארץ-ישראלי, הד"ר א' רופין:

"א.נ., בזה אנו מודיעים לכבודו כי קראנו שם מושבתנו החדשה "דגניה", על שם חמשת מיני הדגנים הגדלים אצלנו."

באחד מימי סיוון תרע"ב, יוני 1912, בימי הקציר, בין פסח לשבועות, עברה הקבוצה מן החושות באום-ג'וני לחצר שליד מוצא הירדן מן הכנרת – באב-אל-תום, דגניה של היום.

יחד עם המעבר לבתי קבע נחוגה חתונתם של יוסף ברץ ומרים - אוסטרובסקי - ברץ, הייתה זו החתונה הראשונה בדגניה.
13 שנה לאחר מכן, נבנו הבתים הראשונים מחוץ לחצר ומאז הולכת דגניה ומתרחבת.

שומר בחצר (1914) - נחום סנה

חצר ראשונים בהקמה 1912

חצר ראשונים בהקמה 1912


בשנת 1960 לקראת יובל ה-50 של דגניה, שופצה הרפת הישנה והפכה לאולם בו חגגו חגים, אירעו כינוסים, הוצג תיאטרון והוקרנו סרטים, המבנה נקרא מאז "בית בוסל", לזכרו של יוסף בוסל מראשוני אום-ג'וני ודגניה. מחסן התערובת הקטן מצפון לו הוסב לשמש כמועדון לחברי דגניה.

בשנות 1980 שופצו החצר ומבניה והפכו למרכז תרבותי של דגניה. המבנים משמשים כיום כמקום התכנסות, מועדון, ספרייה, חדר עיון, מוזיאון וחדר זיכרון, ארכיון ומוסדות הנהלת היישוב. החצר עצמה שופצה רוצפה בחלקה ונשתל בה דשא גדול המשמש כמקום לאירועים וחתונות.

ושם ניתן למקום: "חצר ראשונים".

חצר ראשונים 2012