סבא נטר נולד בגרסבך למשפחה ברוכת ילדים.
הוא היה השמיני מבין 12 ילדים בבית חדור מסורת יהודית עמוקה.
תנאי החיים במשפחה הגדולה לימדו אותו להתחשב בזולת ולהסתפק במועט. מילדותו הגן על קטנים ועל חלשים, ועם התבגרותו בחר להיות רופא ילדים.
64 שנים התמיד במקצועו זה.
במנהיים זכה לאמון מלא מצד האמהות, ולמענן גם כתב ספרי הדרכה, שהיו פופולריים מאוד: "הילד היחיד", "חובת האם וזכויות הילד", "מכתבים להורים" ועוד. במשך שנים רבות ערך ירחון רפואי, היה מחנך בבית ספר לאחיות, והרצה לפני גננות ומחנכים. נלחם למען מעמד הילד ולמען התפתחותו הגופנית והנפשית.
במלחמת העולם הראשונה, בשנים 1918-1914, שימש רופא צבאי בצרפת.
ב-1938 נבחר ד"ר נטר לראש קהילת מנהיים. היו אלה שנתיים אחרונות לחיים עצמאיים של הקהילה.
ב-20 באוקטובר 1940 נשלחו כל יהודי המחוז אל מחנה ההסגר "גירס" בהרי הפירנאים בצרפת. מרצונו החופשי הלך ד"ר נטר עם 20,000 היהודים למחנה ההסגר והיה אסור שם חמש שנים. במחנה שימש משען ועידוד לאנשים המיואשים והשבורים.
שאול בנו, ששירת בבריגדה, שחררו מן המחנה ב-1946. הם נפגשו עם אם המשפחה, ששהתה כל שנות המלחמה בגרמניה, ובאו לדגניה.
ב-18 במאי 1948, ביום השלישי למלחמת השחרור, שכל את בנו יחידו שאול.
אשתו נפטרה משברון לב שנתיים לאחר מכן.
סבא נטר היה אהוב על קטנים ועל גדולים ומכובד על הכול.
היה מחזיק בכיסו קופסה מלאה סוכריות צבעוניות זעירות ומכבד כל ילד שפגש בדרכו.
גם פרח החזיק בידו לשמח חבר או מכר שפגש בדרך.
בן 70 היה סבא נטר כאשר התקבל לדגניה כחבר. הוא לא רצה לחזור לעבודתו כרופא והעדיף לעבוד בלול. אהב את העבודה ואת התרנגולות, ונעשה לולן מנוסה. עד מותו בגיל 90, עבד בלול, ובתקופה זו כתב את ספרו "לשכווי בינה", סיפורים קטנים על עבודתו בלול ועל התרנגולות, סיפורים מלאי הומור וחיבה לבעלי כנף.
הוא לא שכח את חמש שנות מעצרו במחנה ההסגר בצרפת, ולעתים, כאשר דיברו על קושי כלשהו, היה אומר: "במחנה היה גרוע יותר". תמיד חיפש את היתרון שבמצב הנתון.
השאיר אחריו את כלתו חוה ונכדיו זמירה, עפרה, בני ואריאלה.
מספר שנים אחרי מותו נהרג בני נכדו במבצע כרמה.

יהי זכרו ברוך