ראשיתה של דגניה – “הקומונה החדרתית”.
ראשיתה של הקומונה החדרתית- “הקומונה הרומנאית”.
הגרעין נזרע בחוץ לארץ, נבט באוניה בדרך לארץ, צמח וגדל בנדודים בפתח-תקוה, בבן שמן, בחוות כנרת ובחדרה – והבשיל באום-ג’וני, היא דגניה.
הרצון להחיות את העם בארץ ישראל כעם עובד, החוזר אל הטבע ואל עבודת האדמה, החי מיגיע כפיו ללא מנצלים ומנוצלים, הביא אותם לידי ההכרה שרק בדרך השיתוף ניתן להגשים חלום זה.
א. עבודה עצמית
העבודה היא היסוד עליו חייב אדם לבנות חייו.
ב. שוויון ערך האדם
כל אחד תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.
ג. שוויון ערך העבודה
כל העבודות הנעימות ושאינן נעימות שוות בערכן ושוות זו לזו.
ד. עבודה עצמית
אדם חייב לעבוד בעצמו. אין לנצל את החלש ואין להתבטל על חשבון הכלל.
ה. אחריות הדדית
החברה כולה מקיימת עזרה הדדית בכל השטחים, לכל החברים, לכל החיי.
ו. שיתוף
בקבוצה שיתוף מלא במשק, בעבודה, בחינוך ובצריכה.
קיום חירות אישית על ידי שחרור הפרט מן הדאגה לחומר והתפרקות מן הרכוש הפרטי. כך גם ביחס לאמצעי הייצור במשק ולתכולת חדרי החברים – הכול רכוש הכלל העומד לשימושם של החברים.
יחס זה לרכוש הפרט יצור חברה חופשית שהחברים בה הנם בעלי חירות מירבית. לא יהיו בחברה זו מנצלים ומנוצלים, עשירים ועניים, חברה כזאת תרומם את כבוד האדם ותפנה מרצה, עוצמתה ועצמאותה ליצירה הרוחנית.
הקרקע היא אדמת הלאום, לפיכך הקפידו המייסדים להכריז ולקיים את הכלל שהקרקע אותה מעבדים וממנה חיים אינה פרטית ותמשיך ותהיה אדמת הלאום, ועל כן היא אך ורק בפיקדון זמני בידיהם.