נולדה בעיירה וורנוביצה, שהייתה מאוכלסת יהודים. אביה היה סוחר קרקעות. בבית דיברו רוסית ויידיש.
על אף היותה יהודייה, הגיעה לאוניברסיטה, ולמדה בפקולטה לרפואה שלוש שנים.
למרות התנגדות ההורים עלתה ארצה עם תנועת הנוער "החלוץ". כחצי שנה נמשכה דרכה לארץ, דרך רצופה קשיים ותלאות .
עלתה עם בן זוגה יעקב בודניק ב-1921. תחנתם הראשונה בארץ הייתה ביתניה (חוות הכשרה חקלאית). אז נקרא יעקב לנהל את בית הספר לילדי עובדים "בית החינוך בת"א".
הם חיו כשבע שנים בשכונת בורוכוב, ושם נולדו שני בניהם: צחיק (יצחק) ואמי (אמיתי). בתם השלישית נינה נולדה בדגניה ב-1938.
כשפנתה קבוצת חברים מדגניה ליעקב וביקשה ממנו לבוא ולנהל את בית החינוך המשותף בעמק הירדן, נענה יעקב להצעה, והוא ויונה השתקעו בדגניה. הוא ניהל את
בית החינוך כ-14 שנים.
יונה נתפשה לרעיון הקבוצה והחליטה להתקבל כחברה בדגניה בעוד יעקב נשאר מורה שכיר.
היא הייתה דמות רב גונית ומלאת חיים, רוב שנותיה עבדה במערכת החינוך, תחילה בחדר-האוכל של בית החינוך המשותף, ואחר כך כמטפלת בבתי הילדים.
משך שנים עבדה כאחות עוזרת לרופא, ושמרה על קשר ידידות עם הרופאים שעבדה אתם. בעבודתה כמטפלת יצרה קשר טוב עם הילדים, ודאגה למלא את חייהם בנכסי תרבות ורוח.
כן עבדה, במסגרת האיחוד, בהדרכת מטפלות של גיל בית הספר. היא אהבה ספרים וקראה הרבה שירה, ספרות רוסית ועברית.
בראשית שנות הארבעים עזב יעקב את דגניה ועבר לתל-אביב.
יונה נפטרה בגיל 81 ממחלה. בניה, צחיק ואמי הקימו משפחות מחוץ לדגניה. ביתה, נינה, חברת דגניה, הקימה את משפחתה בדגניה.

יהי זכרה ברוך