דבורה לבית מנדלסון נולדה בעיר סמבור שבגליציה המזרחית.
כשליש מתושבי העיר היו יהודים, והיא שקקה חיים יהודיים וציוניים.
כל בני משפחתה של דבורה היו ציונים מסורים. הבית היה מרכז לבני הנעורים מתנועת
"גורדוניה", ודבורה הייתה אחת החברות הפעילות.
באביב תרצ"ג-1933 ארגנו בעיר נובו-סונץ שבגליציה המערבית נקודת הכשרה עירונית במסגרת מפעלי תנועת "גורדוניה". פעילי הסניף שכרו דירה, עשו סידורים ראשונים וחיכו לבואם של אנשי ההכשרה שהפנה אליהם מרכז "גורדוניה" בלבוב.
הסנונית הראשונה שהופיעה במקום ההכשרה הייתה דבורה, עלמה נאה בת 18, רצינית, בעלת מרץ ורצון להשתלב בחברה ולעזור בביסוס נקודת ההכשרה. למחרת בואה לנובו-סונץ, בעזרת חברי הסניף המקומי, החלה להכין את הבית לקליטת אנשי ההכשרה שהגיעו מסניפי "גורדוניה" בגליציה המזרחית.
עד סיום הכשרתה טיפלה בחברי ההכשרה ודאגה להם כאם טובה. דבורה עלתה ארצה ב-1935, לקבוצת עיינות - רמת-דוד של היום. שנה אחר כך באה לדגניה עם אברהם, ויחד הקימו משפחה.
דבורה מילאה בדגניה תפקידים שונים במשך עשרות שנים, תמיד לשירות החבר, בהרבה אהבה, מסירות, שקט וצניעות.
השאירה אחריה את אברהם בעלה ואת חמשת ילדיהם - צילה, עמיחי, עדית, יצחק ורוני – ובני משפחותיהם.

יהי זכרה ברוך