דינה נולדה בעיירה ויסוצק . ההורים העניקו לילדיהם חינוך עברי וציוני.
בויסוצק היו מפלגות ותנועות נוער, החל ב"החלוץ" וכלה ב"בונד". רבים מבני העיירה השתתפו בפעילויות שניהלו התנועות והמפלגות. בתחילה הייתה דינה חברה ב"החלוץ הצעיר". לאחר מכן עברה ל"גורדוניה", ובמסגרת זו עלתה לארץ.
כבר בנעוריה המוקדמים בלטה בשאיפתה להוסיף דעת. בגיל 14 עזבה את בית הוריה, ועברה לעיר רובנה ללמוד בבית ספר עממי מסודר. היא התפרנסה בדוחק רב משיעורים לעברית שנתנה לילדים. לאחר שסיימה את בית הספר העממי ברובנה, עברה לווילנה, ולמדה חמש שנים בסמינר למורים. גם כאן לא שפר עליה חלקה, והיא התפרנסה בדוחק רב היא ראתה בהוראה ייעוד ושאפה להיות מורה, לחנך ילדים ולעלות לישראל. מקום עבודתה הראשון כמורה היה בעיירה סינייבקה. יחד עם בנימין הקימה את בית הספר העברי הראשון מייסודה של "תרבות", ושם החל הקשר ביניהם.
בשנת תרצ"ה-1935 עלתה דינה לארץ. צעדיה הראשונים היו בדגניה, וכאן עבדה בחקלאות, אך שאיפותיה להיות מורה בישראל הביאוה לקריית-ענבים, והיא לימדה בבית הספר בקיבוץ. בתרצ"ח-1938 עלה גם בנימין ארצה והצטרף אליה. כאן נולד עוזי בנם הבכור. לאחר מספר שנים עברו לגניגר שם נולדו בניהם חגי ונדב.
בשנת תש"ח-1948 באו לדגניה, והתקבלו לחברות, כאן נולד בנם הרביעי ברוך.
בדגניה לימדה דינה תחילה בבית החינוך המשותף, אחר כך בבית-ירח, ובשנים האחרונות לימדה בטבריה, בבית הספר המקיף. כל חייה שאפה להשיג ידע ולהרחיב את השכלתה. תוך דבקות במטרה זו ותוך עבודה קשה והתמדה קיבלה תואר שני בספרות באוניברסיטת בר-אילן.
כשחלתה בסוכרת ולקתה בלבה עזבה את ההוראה, עברה לעבוד בבית-גורדון, והתמידה בעבודתה זו.
השאירה את בניה, עוזי, חגי, נדב וברוך, ובני משפחותיהם.

יהי זכרה ברוך