זאב, או וילוש כפי שכינינו אותו, נולד בכפר קטן ליד העיירה הפולנית זקופנה שבהרי הקרפטים, על גבול צ'כיה.
עם פרוץ המלחמה והוא בן 10 עזב את עיירת מגוריו ונמלט עם הוריו ועם אחותו היחידה. לאחר חודש וחצי הגיעו לעיר וודסק שבשליטת הרוסים. אביו נפטר ממחלה והמשפחה הקטנה נאבקה לשרוד עד שהועברו לסיביר. ב-1941 עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לגרמניה הורשו לצאת לאוזבקיסטן. לאחר תקופה קצרה הגיעו לסמרקנד ושם הצטרף זאב לקבוצת ילדים שהתארגנה לנסיעה מברית המועצות לטהרן בדרך לארץ ישראל. אמו ציידה אותו בשקית ובה כרית וכמה חפצים. ילדי טהרן הגיעו לארץ ישראל בפברואר 1943 וזאב היה בין קבוצת הילדים שהגיעה לדגניה. זאב אומץ ע"י חיה ותנחום תנפילוב.
בקרבות מלחמת השחרור, והוא בן 16, השתתף במערכה על דגניה, ובראשית 1950 התגייס לצבא. את דרכו כחייל החל בקורס מ"כים, ולאחר מכן שרת בחיל האפסנאות.
לאחר שהשתחרר עבד בבננות, ובענף זה התמיד 25 שנה. נאלץ לעזוב בגלל בעיות בריאות. עבד ב"טולגל" ולאחר מכן עבר לעבוד במחסן המצרכים. חרף הגעגועים לעבודת השדה השתלב בעבודתו החדשה והתמיד לעבוד שם עד יומו האחרון.
ב-1966 נשא זאב את פרידה והפך אב אוהב לבנה יורם. שנתיים לאחר מכן נולד בנם מנחם.
היה פעיל בחיי החברה בדגניה, חבר בועדת המינויים ובועדת שיכון ובשנת 1982 היה נציג דגניה בעת שציינה הכנסת 100 שנה להתיישבות הציונית.

יהי זכרו ברוך.