זלמן נולד בעיר לאכוביץ' למשפחה מסורתית.
ב-1915, בזמן מלחמת העולם הראשונה, גויס לצבא הרוסי ושירת בו עד 1918. בזמן המלחמה עברה המשפחה לנייסביץ'.
לאחר שהשתחרר מהצבא חזר למשפחתו והצטרף ל"צעירי ציון". היה פעיל בתנועה, ועד מהרה התבלט בדעותיו הנחרצות ובהצעותיו ונבחר לחבר בוועד התנועה. הוא מלא תפקידים מרכזיים, נבחר לראש הוועד וייצג את "צעירי ציון" במוסדות השונים בעיר. ב-1920 נבחר לחבר ועד הקהילה היהודית. באותן שנים כיהן גם כמורה לתנ"ך בבית הספר העברי של "צעירי ציון".
אחרי מאורעות תל-חי ארגן קבוצת חלוצים לעלייה לארץ. הוא נבחר למנהיג הקבוצה ועמד בראשה לאורך כל הדרך, עד הגיעם לארץ . הוא התישב ברחובות ועבד שם כפועל חקלאי. בשנת תרפ"ה -1925 כשרוב חבריו עברו לדגניה ב' הגיע לדגניה א' והתקבל כחבר.
כאן פגש את מרים לבית נסל. הם נישאו, וכאן נולדו שלושת ילדיהם: דניאל, עליזה ודליה.
בדגניה עבד בענפי המשק השונים. היה ממקימי ברכות הדגים והפרדס. לאחר שבנו את חדר האוכל השני היה אחראי על תחזוקתו. הוא היה איש ספר ולמד פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה. שאלות פילוסופיות הטרידו והעסיקו אותו, והוא אהב לדון בהן עם הסובבים אותו.
מכה קשה הוכה בנפול בנו דניאל בשערי דגניה, בקרבות תש"ח. הוא נתן ביטוי לצערו בשירים שכתב.
בשנות חייו האחרונות החל מצייר. בציוריו גילה את אהבתו לדגניה ואת הקשר שחש אליה, והיה מצייר את בתיה, את עציה, את הירדן ואת הכנרת.
השאיר את מרים אשתו, את בנותיו - עליזה ודליה, ואת בני משפחותיהן.

יהי זכרו ברוך