מרים נולדה בעיר נייז'שין שבפלך צ'רניגוב. סיימה את בית הספר התיכון, ולאחר מכן, בשנות מלחמת האזרחים ברוסיה, סיימה קורסים מיוחדים לאחיות.
בשנת 1915 הצטרפה לתנועת נוער ציונית בלתי חוקית, שיותר מאוחר, בשנת תרע"ז, היתה לתנועת הנוער הציונית "השחר".
בשנת 1925 הייתה חברה ב"החלוץ". לקראת עלייתה ארצה יצאה להכשרה חקלאית "בשדה לבן" אשר באוקראינה, וכן בקורינובקה.
כשעלתה ארצה הצטרפה ל"חבורת-הדרום" ועבדה אתם בפרדסי נס-ציונה.
בדגניה עבדה מרים שנים רבות בגידול ירקות. לאחר שעזבה את עבודת השדה עברה לעבוד בלול.
בשנת 1930 נישאה לשלמה. נולדו להם שלוש בנות: יונה, אסתרקה ומיכל. מיכל נפטרה בהיותה בת שנתיים.
יותר מאשר דרשה מאחרים הייתה דורשת מעצמה ומקיימת בגופה.
מאנשי העלייה השלישית הייתה, נאמנה לערכי הקבוצה ומקיימת אותם באורח חייה.
מתוך מכתב מבית החולים: "אילו ידענו בחיי יום יום, בימים כתקנם, לדאוג אחד לשני כפי שאנחנו עושים זאת כשחבר בצרה - היו חיינו (בלי הגזמה) מאושרים. כי מה חסר לנו? כל אותם ה"קיפוחים" שאנחנו מדברים או כואבים אותם מבלי לדבר, הם כאין וכאפס לעומת היש הגדול בחיינו. הבטחון הבלתי מוגבל לימי זקנה ומחלה וכל צרה אחרת הבאה חלילה על החבר. היש יחס ובטחון כזה באיזה שהוא מקום בעולם?"
מדבריה באספה: "בחיינו יש בעיות רבות שאין להסתפק בכך שנדון בהן פעם אחת בשנה. מעסיקה אותי מאוד שאלת החברים הוותיקים, כאשר כושר עבודתם הולך ונפגע. זו שאלה חשובה ממדרגה ראשונה, שאין מעיזים להעלות אותה. אינני מבינה מדוע הוותיקים עצמם לא נותנים לגעת בשאלה זו?"
השאירה אחריה את שלמה בעלה, את בנותיה יונה ואסתרקה ואת בני משפחותיהן.

יהי זכרה ברוך