איזי נולד בקובנה שבליטא. בנם הבכור של מלכה לבית מורגנוס וחיים לבית נוטוס. האם היתה עקרת בית והאב היה חייט בצבא דרום אפריקה במלחמת העולם השנייה. כשהיה בן 3 עברה המשפחה לדרום אפריקה, ליוהנסבורג, שם נולדה אחותו דורותי (דולי).
משמלאו לאיזי 16 שנה נאלץ לעזור בכלכלת המשפחה. הוא הפסיק את לימודי התיכון, יצא לעבוד ובערבים המשיך את לימודי הבגרות והשתלם גם בקורסים של הנהלת חשבונות.
כחניך בתנועת נוער ציונית החליט שמקומו בישראל וב-1950 הגיע ארצה עם אחותו. כאן נפגשו עם בני משפחה ועבדו במושב הבונים. לאחר חצי שנה של שהות בארץ,  חזרו לדרום אפריקה לעזור ולתמוך בהורים.
את אהובה הכיר במפגש חברתי וב-1951 נשאו השניים והקימו משפחה. בשנת 1952 נולד איציק וב-1955 נולדו התאומות בתיה ורבקה.
ב-1961 עלו ארצה. איזי עזב מאחוריו בני משפחה, חברים ורמת חיים גבוהה. הקליטה הראשונה היתה במושב הבונים ומשם עברו לדגניה – לאולפן ללימוד השפה העברית. הקשר עם החברים והקליטה הטובה של הילדים השפיעו על ההחלטה להישאר בדגניה וב-1963 התקבלה המשפחה לחברות.
איזי עבד במספר ענפים – בננות, כרם, תמרים ואפילו במכונת הכלים במטבח, אבל גולת הכותרת הייתה עבודתו כאחראי על המתנדבים. הוא ליווה אותם 17 שנה. בחוש ההומור החד שלו ובנועם הליכותיו הצליח למלא את כל מחסורם וליצור אתם קשר חם. עד סוף ימיו היה לו קשר עם רבים מהמתנדבים, קשר מכתבים וקשר טלפוני ורבים אף בקרו אותו בדגניה עם ילדיהם ונכדיהם.
במשך שנים היה התברואן בדגניה ונענה לפניות החברים ובעלי התפקידים.
איש משפחה, בעל  תומך, אבא וסבא אוהב, חיוני עד אין קץ: צעדה, רכיבה על אופניים, טיולים, הרצאות, סרטים, טיפוח הגינה והסביבה.
איזי אהב לעזור ותמיד השתדל לעזור ככל יכולתו. אהבת האדם היתה תכונה מיוחדת ומרכזית באישיותו. חינך את משפחתו לכבד כל אדם באשר הוא.
היה ידוע בחוש ההומור שלו, ובשמחת החיים המיוחדת שבו.
במשך שנים רבות התמודד עם מחלת הלב כאשר הוא מלווה בבני משפחתו ונתמך באהבה ללא גבול ע"י אשתו שאותה אהב כנפשו.

השאיר אחריו את  אהובה אשתו, ילדיו איציק, בתיה ורבקה, ונכדיו כינר, שי, דור, גילי, טל, זואי ותיאה.

יהי זכרו ברוך