רחשי – לב
כי אסבול דומם את יסורי
לא אשווע, לא אתחנן:
נא משוני, הצילוני מן התהום
בזו שקעתי. לא אתחנן קולי לאמור:
תנו לי שמי שמיים, רקיעים שבעה
ובמו אל, אל אשר לו אסגוד,
לו אתחנן, לו אתפלל
ובצל כנפיו אתלונן.
את קולי לא חננתי, לא טמאתיו.
הוא התפרץ, רצה להרוס את המחיצות
ולהתריע באזני העולם: אך אני עצרתי בו
בחמת – אייל, גערתי בו: הקבור לדום!
אומלל, אמרתי לו, במנוד ראש, ומה
אם תרעיד מיתר בודד? הן את העוגב
לא תרנין, הסימפוניה מאליה לא תנגן.
לקראתך יען רק השטן בצחוק על תופת שפתיו
בזה הצחוק שעלה אתי מן השאול תחתיה.
ואחזק חיל ורתת ויקולל יומך לעד.
שמואל אשל
מעשה בתרנגול ותרנגולת
באחד הלילות, על יד אחד הלולים – ערכו הילולה זוג חתולים.
והמעשה היה כך: – היה היה תרנגול, כולו לבן וצח,
ארוך דילדולים ואדום הכרבולת – התאהב, לא עלינו, באחת תרנגולת.
הזמין השכווי אותה לטיול – וחרש, שניהם התגנבו מהלול.
התחיל התרנגול לספר גבורתו לאהובתו: למי יספר, אם לא לאהובתו?
עם זה הוא נלחם ואת זה הוא שרט – בזה הוא פגע ואת פלוני חבט.
ואף ללולן, הרביץ לא מזמן – והלה הסתלק פצוע, נידהם.
והתרנגולת ברוב חן את ראשה מנענעת – גבורתך הן כל הלהקה יודעת.
כך טייל הזוג לו בנחת – השמש במרום הרקיע זורחת.
הלכו, פטפטו וישבו לנוח – צדו חרגולים וסדרו קינוח והתפלשו בעפר התחוח.
והתרנגול השתמש בשעת כושר… דומה, כבר הגיעו למרומי האושר…
אחר, התרנגולת לחשה לו בלאט: השמש דומני, הולכת שוקעת.
מאושרת הייתי על שלבי כבר לשבת – והנה גם רוח מתחילה נושבת.
גם ירדנו מן המסלול – נמהר לכן, נשוב ללול.
אז קפץ התרנגול – וקרא בקול גדול:
אי לך פתיה בת הלול! – את פוחדת מפני חתול?
מפני כלב או שועל? מי יתן לי את הנבל – הן חבל, באמת חבל,
אני אחבוט, אותו אחנוק, – במקורי ראשי אמלוק!
חי נפשי אם אתרשל. – ופיתאום נישמע ילייל …
חיש הזוג משם עקר – ובכל כוחו ברח ישר … והסוף? הסוף הוא מר.
באחד הלילות על יד הלולים – ערכו הילולה זוג חתולים.
אם היה זה באמת או רק משל – למי זה חשוב לדעת בכלל?
שמואל אשל
שיחות בין תהילה למטילה
נא להכיר רבותי, שתי חברות וותיקות –
שוכנות הן בלול הארוך בין אלפי בנות מינן, מבהיקות.
עוסקות הן השתיים בכל: אכילה ושתיה והטלה.
אך בשעות של הפנאי משוחחות הן בשאלות כלכלה.
מה המצב בתערובת ואם לדיסה היה איזה טעם –
ומדוע היה הלולן – רוגז היום ונזעם.
ביחוד אוהבות הן לשוחח על “השדה למשק העופות”
מכל מה שכתוב שם הן מאוד מתענינות.
מה התחדש בשנת פ’נ השמעת כבר על זה תהילה?
חומר חדש שם המציאו ומועיל הוא מאוד לגדילה.
בעשרה אחוז האפרוח יגדל ויוסיף במשקל,
אם רק טיפ-טיפונת של החומר המזון שלו בו יכלול.
את המאמר קראתי מטילה, קראתי עד סוף הפסוק,
כי החומר הזה הוא עדיין, איננו נמצא בשוק.
לע”ע עוד אנחנו נסתפק במזון הישן
אך חלבון מן החי, עלינו, לחזור ולדרוש מהלולן.
ואל ירצה לרמותנו בסויה, בגפת ובכל השאר,
אם רוצה הוא תוצרת, שיוסיף לנו קמח בשר.
כי כל דבר שם מענין ונוגע להן בפרט,
והרבה דברים בעיניהם נראים ממש כצ’יזבט.
הנה הזרעה מלאכותית, האין זה מצחיק ומגוחך
והאם שאלו את פינו ואת דעתנו על כך?
והתרנגולים, אומנם טיפשים גדולים הם
במחילה מכבודם, אך היהיו עד כדי כך גם אווילים?
כהנה וכהנה פטפטו השתיים
עד הגיע שעת מנוחת הצהרים.
ומה את אומרת מטילה? האין זה מצחיק ומגוחך
בהזרעה מלאכותית כבר התחילו ולא שמעו את דעתנו על כך.
והתרנגולים, על כך איך יגיבו, האומנם לא יישמע קולם,
בעת שרוצים להפסיק כל “אהבה חופשית” בעולם?
וכך דנות השתיים על הכל ובפרט
והרבה דברים בעיניהם, נראים ממש כצ’יזבט.
אנחנו נעקוב אחריהן נקשיב נאזין לשיחות
ונקווה, בחודש הבא שוב הפעם להתראות.
שמואל אשל
מעשיה על דוגרת ואפרוחים
היה היתה דוגרת – ולה אפרוחים – עשרת.
חמודים כולם, זריזים – שמחים ועליזים.
קופצים, רוקדים ומצפצפים,
אוכלים דיסה, שותים חלב – ונוצתם, נוצת זהב.
פעם, אמא דוגרת – לקחה את אפרוחיה, עשרת,
לראות בקולנוע סרט…
איך מיקי-מהו מראה נפלאות – כל מיני קונצים ומאורעות,
ואיך אפרוחים קטנים – לומדים לקרוא בספרים,
וגם לנגן ולשיר – וגם לעשות ציורים על הקיר!
ואמא דוגרת – לאפרוחים מבארת ואומרת:
גם אתם תהיו גדולים – אז תבינו שפת-תרנגולים.
פתאום על הבד התחילו יריות – ואפרוחינו נבהלו מאוד.
כולם התחבאו תחת כנפי הדוגרת , ובינתיים נפסק הסרט.
אז קפצו האפרוחים – כולם עליזים, כולם שמחים,
מההצגה המוצלחת – שגרמה להם רוב נחת.
אחד אמר – הידד !
אחד אמר – הידד !
אחד אמר – יפה !
אחד אמר – נאה !
אחד אמר – מענין !
אחד אמר – כן, כן !
והאפרוח הכי קטון אמר:
אני רוצה כבר לישון !
כל הגבעות
כל הגבעות
התקשטו
הגאיות להן
עטו
פרחי כלניות.
אחת אבחרנה
אקטפנה
שי,
לבחירתי אביאנה
שי.
שמואל אשל
לכבוד המלש
לכבוד המלש – הישן החדש, “טורט” בזה מוגש.
והטורט, מעשה אמן,
מביצה לוקח חלבון וקליפה משל לימון,
וגונב מאוזני-המן – מעט פרג לשם גוון.
אך סליחה מלש, הן אתה מבין, בר-נש,
כי לכבוד פורים שותים יי”ש,
לכן במקום קמח, כנסתי קש.
אך בשבילך אין כל חשש!
כי אתה הכל הן לש.
בעולם אין כל חדש – איטליה נלחמת בחבש.
ובארצנו שניאור, אש,
הקומביין קוצר ודש – ודבורה אוגרת דבש.
לשער קטן קוראים פישפש – וילדים לומדים חומש.
חזק מכה את החלש – ויהודים בפורים עושים רעש.
והנה הטורט מוכן, מוגש – לכבודך המלש.
פורים תרצ”ו, שמואל אשל
לרוח היום,
(שיחה בין בעלי הכנף בלול, כתוב בידי לולן ותיק).
תרנגולת א’:
היום ביצה עוד הטלתי – אך מה יהיה מחר?
האבוס התרוקן – ואין בו אף גרגר…
בפינה עומד עוד צדף – וחצץ, חסר כל טעם,
אך מזון ממש – אין בו אפילו גרם!
נוצותיי נושרות כבר – וירדתי במשקל,
עוד ביצה אחת ותש כוחי, חסל!
(קולות מהלהקה: חזיז ורעם)!
אני כה מיואשת – מחפשת ומחטטת,
אקומה ואלך – ישר אל השוחט! בהחלט!
תרנגולת ב’:
הסי ! השכנה ספרה לי, – שמעה מהלולנית,
כי בזמן הכי קרוב – ישנו את התוכנית!
לא עוד בלול סגור – ישכנו העופות,
דרור יקרא להם – לחטט באשפתות, מענין מאוד!
ללכת ולחפש – בעצמן את המזון,
באורווה, ברפת, ובדיר הצאן, זה רעיון !
צריך לעשות מאמץ ולהגביר את הפריון.
ולא על כל דבר מיד לעשות חשבון.
צריך ליצור יותר וגם יותר בזול
כך הסביר לי חברי התרנגול, שהנה הולך מוקם.
ואז לא יבקשו, – מכסת ביצים, בשר,
חופשית תהיי לגמרי – הכל יהיה מותר!
תוכלי להיות דוגרת – לטפל באפרוחים,
לטייל כל ערב – וללון על העצים.
האח ! זו תוכנית נהדרת , – הלוואי ותוגשם,
נמאס לי הלול הארוך – עם כל הט-ר-ר-ם!
שתקי כבר שם – אל תדברי בשם העם!
תרנגולת ג’:
שמענה חברות, באמת, – זה לא כל כך נקל –
להיות תרנגולת – במדינת ישראל!
פעם חסרה תערובת – אזלה מהמחסן,
ופעם גרגרי הדורה – הגיעו לא בזמן.
לעיתים אין שמן דג – וחסר לנו ויטמין,
אך צריך סבלנות – לסבול ולהמתין,
כי במדינתנו שורר מחסור גדול –
אין לנו דוויזים, הסביר לי התרנגול.
אך אין מה לדבר “לעזוב את הלול”
ללון על עצים, שיטרפני החתול?
תרנגולת ד’:
אף אני שמעתי שיחה בין העובדות,
מן העיתון האחרון ל”משק העופות”.
כתוב שם מפורש שהנה הולך מוקם
מפעל מזון גדול באילת על חוף הים.
המפעל הולך וקם ע”י חברת “המשביר”
וקמח דגים יוצר בו למכביר.
כי יש בים אילת דגים לרוב
גם קרישים גדולים מגיעים עד החוף.
רק עוד לא ידוע כיצד אותם לצוד,
אך ככל נסיון גם זה טעון לימוד.
ויש על כן תקווה אם נדע לחכות,
כי ישועה קרובה לבוא למשק העופות.
שמואל אשל
