?….
לידו של בן הכפר
המכונה צבר,
ראו כי הדבר
יביא להם שכר
כי חרוץ האיש
וידיו לו רב
בנימוסי ישמעאל
ובשפת ערב.
ןבן האכר
הודה מאוד
על הכבוד
והבטיח לעמוד
על המשמר
של ענייני הכפר
מהיום והלאה
ועל זה נשבע.
בחיי אללה.
בן הכפר בתור מוכתר
ובתור מוכתר
מיהר בן האכר
וקשרים קשר
עם רבי- הכפר
הכפר השכן.
התהלך עימם בנימוס וחן.
וזה הצעיר
נעשה קרוב וידיד
לזקני הכפר
ועל פיו יישק דבר
ותמיד הוא מוזמן
לספל קפה
ומצליח המוכתר
בכל אשר יפנה.
ואף המושלים
הערבים והאנגלים
ראשי המשטרה
והפקידים.
וכולם אהובים
כולם ידידים
ודואג הוא להם
וממלא מחסורם
לזה נותן תלתן
לזה תרנגולת
לזה אפרוחים
ולזה פרגיות
ולפעמים בננות אשכול
וכך מקטן ועד גדול
מהנציב העליון
ועד אחרון שוטר
שבחיל הספר
כולם יודעים את המוכתר
ואם אירע דבר
משהו נגנב
או מישהו סחב
או לפלוני נולד בן
אלמוני התחתן
אם מישהו נרצח
ופלוני הפלח
נמצא שסרח
הכל כל סופר
לידידנו המוכתר
לא היה נסתר
ממנו דבר.
המוכתר בעבר הירדן
ולזה הכפר שאודותיו מסופר
הייתה דרושה מאוד
מכונה לזרוע תבואות.
דריל קואים לה
למכונה הזאת.
והיות
שבעקב נסיבות
דריל כזה נמצא
במדינת עבדאללה
האמיר,
ואפשר אותו לקנות
בכל מחיר
יכולים להגיד ממש
בלש,
מאליו מובן
כי לכזה עניין
אין יותר מוכשר
מן המוכתר
שנהירין לו
נימוסי ערב
ומנהגיו
יודע מתי לדבר אמת
ומתי לכזב.
ויזדיין הממוכתר
בכנפה ועגל
ואכל מלא הסל,
וכך נסע הציר
למדינת האמיר
לא על גמל
כי אם ברכבת
ויאחר המוכתר שבת
בארץ החורן
וכל בני כפרו
מגדול ועד קטן
התעצבו בלבם
ואמרו כבר זמן
שמוכתרנו האהוב
ישוב
מארץ החורן
ומדוע אחר פעמיו?
האין דברים בגו?
השבוע עבר והמוכתר
עדיין לא חזר
נדו אנשים בראשם
ואמרו
הלא דבר
הוא!
והנה ממעמקי מדבר ערב
נתקבלה ידיעה בדילוג רב!
גופו שלם, ראשו בריא
ובשובי אני אביא
שלל אגדות מן המזרח
אין כמוהן לטוב ולשבח.
וחתום בכבוד, ויקר
ידידכם המוכתר.
המוכתר מספר אגדות מהמזרח
רק עבתי את הגבול
של אדמת האמיר
הרגשתי מייד
כי התחלף האוויר.
ריח ניחוח מאוד חריף
ריח מתוק ומר
ריח של קפה שחור
נודף מאוהלי קידר
מזבלות ראיתי פה
ושם, זבל יש לרוב!
בדמיוני ראיתי כבר
איך כל זה נסחוב
הרכבת לא נחפזת שם
והולכת לה לאט
ואורחת גמלים על ידה
צועדת צעד בצעד
למחוז חפצי הגעתי
לתחנת אמפרג’ –
וידידי שם חיכו לי כבר
כיף וכיף חלק?
ואף אני עונה להם
תודה וקטר-חירק
אללה יסלמק
מה רצונך יא-חווג’ה
דבר נשמע דבר
ואף אני עונה להם
שמעתי שיש טקטור.
שמעתי טרקטור יש לכם
וכולו בעל-מום
וכזה הוא דרוש לי
שלא יעשה כלום.
יה מוכתר, יש לנו דריל
לך אותו נמכור
ואף אני עונה להם
לי דרוש טרקטור!
שלושה ימים נהלתי
אתם משא ומתן.
ביום הרביעי רכבת באה
נסעתי לעמאן
בעמאן קבלנו שם
ידיד משכבר
בוק-פשה בעצמו
מנהל חיל הספר
בוק-פשה מכיר אותי
מזמן בתור מוכתר
ובמלון שלנתי בו
העמיד עלי משמר
רצה מאוד להציג אותי
לפני כבוד האמיר
אבל הלז במקרה
לא היה בעיר
באוטו מיוחד
נסעתי ברחובות
ובכל מקום בואי
עמד שער כבוד
כעבור יום, עזבתי את עמאן
ונסעתי לדמשק באוטו משוריין
בדמשק שהיתי יומיים רק
כי מיהרתי מאוד לשוב לאמפרג’
והתחלתי שוב משא ומתן להבדיל, כמו הספר הלבן.
בקושי בקושי השתי את הדריל
ולבסוף אי אפשר אותו להוביל,
בארץ ערב אין שום קרון
שאפשר עליו להעמיס שאפשר עליו לטעון.
טלגרפו לדמשק, טלגרפו לעמאן
טלגרפו לצמח לכאן ולכאן,
חיפשו בשבילי קרון מיוחד
אוף הזעתי, בחיי מוחמד.
נו, סוף סוף סידרתי שם ענייני
ואליכם חזרתי שלם וחי.
תרפ”ח, שמואל אשל
