נולדה בדגניה ב-ה’ בטבת תרפ”ו 22 בדצמבר 1925 נפטרה ב-י”ז שבט תשע”ח 2 בפברואר 2018

שלומית, בתם של מרגלית ושמואל קוינט-אשל ואחותם של משה וחנה גדלה בדגניה . וכך מתארת את ימי ילדותה ונערותה:
“התמזל מזלי ונולדתי בפנינת הבקעה מול כנרת וירדן. שנים ינקתי וספגתי לתוכי את יפי הנוף, מרחביו וגווניו, ואהבתיו…”

במלחמת העולם השנייה התגייסה לצבא הבריטי ושרתה ב-A.T.S  – חיל הנשים. בצבא פגשה את דני אלטמן, נישאה לו והזוג הקים ביתו בדגניה. כאן נולדה בתם שרה”לה. כשנפרדה מדני שנתה את שמה של שרה”לה ל-טלי ואת שם משפחתן ל-שביב.

בדגניה השתלבה בעבודה בחדר האוכל, במחסן הבגדים ובטפול בילדים. כעבור מספר שנים נשאה לגרשון שעלה ארצה מצרפת והצטרף לדגניה. נולדו להם שתי בנות: ב-1957 – סמדר  ונורית ב-1959.

בשנת 1961 עברה המשפחה לקבוץ גזר. בחיפושם אחרי מגורי קבע עברו דרך מושב ניר חן ונוה עוז. בשנת 1967 נולד בנם שי. בשנת 1969 השתקעו בהוד השרון.

טלי חזרה לדגניה והקימה בה את משפחתה. בשנת 2007 נפטרה ממחלת הסרטן.

שלומית שמרה על קשר הדוק באמצעות מכתבים עם חברותיה בדגניה – מיכל גל ורחל’ה פז.
הייתה מעורה בכל הנעשה בארץ והגיבה במכתבים אישיים לשרים וחברי כנסת, ובעיתון “מעריב” במדור “קוראים כותבים”.

הכתיבה הייתה אחד המרכיבים החשובים בחייה. ביומני החיים, במכתבים, ובכל מה שכתבה ניכרת כתיבתה הבהירה ושפתה העשירה.

השאירה אחריה את גרשון בעלה, ילדיה ונכדיה.

יהי זכרה ברוך