ציוניי דרך

“הקומונה החדרתית” עולה לאום-ג’וני.

מאות ערבים מבני שבט רוואלי עולים עם גמליהם על השדות.
סערה דרומית עזה מפילה את הגגות וזורעת הרס.
ועידת “הפועל הצעיר” באום ג’וני.
מחלת הקדחת משתוללת.
מאבק על עבודה עברית בבניית הבתים הראשונים.

המעבר לנקודת הקבע – דגניה.
חתונה ראשונה – מרים ויוסף ברץ נישאים.
פולמוס ההתיישבות בחורן .

ילד ראשון נולד בדגניה
הקורבן הראשון, משה ברסקי, נרצח בידי ערבים.
בעקבות רציחתו של משה ברסקי יוסף טרומפלדור מגיע לדגניה

ברוך בן-יהודה בא ללמד עברית.
גירוש חברינו לדמשק.
התקפת ארבה מכלה את היבולים.

ייסוד “המשביר” על-ידי אנשי דגניה וכנרת.
החלטה עקרונית: טיפול וחינוך משותפים לילדי הקבוצה.

יוסף בוסל טבע בכנרת עת היה בדרכו בסירה מטבריה לדגניה.
א.ד. גורדון משתקע בדגניה.
רחל המשוררת מצטרפת לדגניה

נוסדה דגניה ב’.
הקרע הראשון: “קבוצת נהלל” עוזבת.

נפטר א”ד גורדון בכ”ד בשבט.

נוסד בית החינוך המשותף לדגניה א, דגניה ב’, קבוצת כנרת, בית זרע ואפיקים.

מלחמת העצמאות:
צבא סוריה פולש לעמק הירדן.
התקפת טנקים וחיל רגלים של הצבא הסורי נבלמת בשערי דגניה.
תותחים ישראליים (נפוליאונצ’יקים) רועמים לראשונה.
נוסד בית הספר התיכון “בית ירח”.

דגניה חוגגת 50 שנה להיווסדה

נבנה חדר האוכל השלישי בדגניה

הוקם “טולגל” – מפעל תעשיה ראשון בדגניה.

הוקם מפעל המים “סירין” (הובלת מים לרמת סירין 200+) בשותפות עם אפיקים,
קבוצת כנרת, דגניה ב’ ובית זרע.

שיפוץ החצר הישנה “חצר הראשונים”.
הקמת המוזיאון, חדר הזכרון והארכיון.

לעת שינוי: בזהירות, בהידברות, בדאגה וברגישות לפרט, התאימה דגניה את אורחות חייה לעידן חדש שבו מתקיימים חירות ואחריות אישית, לצד שמירה על ערבות הדדית המבטיחה קיום בכבוד לחבריה מהרך הנולד ועד זקנה, וכל זאת בהמשיכה לקיים מערכת ארגונית וכלכלית משותפת עם חיי קהילה ערים.
דגניה מצפה להרחבת קהילתה וצופה בבטחה לעתיד, לעבר מאה השנים הבאות.

דגניה בת 100

התחברות לאתר

התחברות

תרע”א (1910)

תרע”א (1911)

תרע”ב (1912)

תרע”ג (1913)

תרע”ד (1914)

תרע”ה (1915)

תרע”ו (1916)

תרע”ט (1918)

תר”פ (1920)

תרפ”ב (1922)

תרפ”ז (1927)

תרצ”ה (1935)

תש”ח (1947)

תש”כ (1960)

תשכ”ו (1966)

תשכ”ח (1968)

תשל”ח (1977)

תשמ”ה (1985)

תשנ”ז (1996 – 2005)

תשס”ו (2006)

תש”ע (2010)