היה היה בן הכפר
לידו של בן הכפר
המכונה צבר,
ראו כי הדבר
יביא להם שכר
כי חרוץ האיש
וידיו לו רב
בנימוסי ישמעאל
ובשפת ערב.
ןבן האכר
הודה מוד
על הכבוד
והבטיח לעמוד
על המשמר
של ענייני הכפר
מהיום והלאה
ועל זה נשבע.
בחיי אללה.
בן הכפר מוכתר
ובתור מוכתר
מיהר בן האכר
וקשרים קשר
עם רבי- הכפר
הכפר השכן.
התהלך עימם בנימוס וחן.
וזה הצעיר
נעשה קרוב וידיד
לזקני הכפר
ועל פיו יישק דבר
ותמיד הוא מוזמן
לספל קפה
ומצליח המוכתר
בכל אשר יפנה.
ואף המושלים
הערבים והאנגלים
ראשי המשטרה
והפקידים.
וכולם אהובים
כולם ידידים
ודואג הוא להם
וממלא מחסורם
לזה נותן תלתן
לזה תרנגולת
לזה אפרוחים
ולזה פרגיות
ולפעמים בננות אשכול
וכך מקטן ועד גדול
מהנציב העליון
ועד אחרון שוטר
שבחיל הספר
כולם יודעים את המוכתר
ואם אורע דבר
משהו נגנב
או מישהו סחב
או לפלוני נולד בן
אלמוני התחתן
אם מישהו נרצח
ופלוני הפלח
נמצא שטרח
הכל כל סופר
לידידנו המוכתר
לא היה נסתר
ממנו דבר.
המוכתר בעבר הירדן
ולזה הכפר שאודותיו מסופר
הייתה דרושה מאוד
מכונה לזרוע תבואות.
דריל קואים לה
למכונה הזאת.
והיות
שבעקב מסיבות
דריל כזה נמצא
במדינת עבדאללה
האמיר,
ואפשר אותו לקנות
בכל מחיר
יכולים להגיד ממש
בלש,
מאליו מובן
כי לכזה עניין
אין יותר מוכשר
מן המוכתר
שנהירין לו
נימוסי ערב
ומנהגיו
יודע מתי לדבר אמת
ומתי לכזב.
ויזדיין הממוכתר
בכנפה ועגל
ואכל מלא הסל,
וכל נסע הציר
למדינת האמיר
לא על גמל
כי אם ברכבת
ויאחר המוכתר שבת
בארץ החורן
וכל בני כפרו
מגדול ועד קטן
התעצבו בלבם
ואמרו כבר זמן
שמוכתרנו האהוב
ישוב
מארץ החורן
ומדוע אחר פעמיו?
האין דברים בגו?
השבוע עבר והמוכתר
עדיין לא חזר
נדו אנשים בראשם
ואמרו
הלא דבר
הוא!
והנה ממעמקי מדבר ערב
נתקבלה ידיעה בדילוג רב!
גופו שלם, ראשו בריא
ובשובי אנני אביא
שלל אגדות מן המזרח
אין כמוהן לטוב ולשבח.
וחתום בכבוד, ויקר
ידידכם המוכתר.
המוכתר מספר אגדות מהמזרח
רק עבתי את הגבול
של אדמת האמיר
הרגשתי מייד
כי התחלף האוויר.
ריח ניחוח מאוד חריף
ריח מתוק ומר
ריח של קפה שחור
נודף מאוהלי קידר
מזבלות ראיתי פה
ושם, זבל יש לרוב!
בדמיוני ראיתי כבר
איך כל זה נסחוב
הרכבת לא נחפזת שם
והולכת לה לאט
ואורחת גמלים על ידה
צועדת צעד בצעד
למחוז חפצי הגעתי
לתחנת אמםרג –
וידידי שם חיכו לי כבר
כיף וכיף חלק?
ואף אני עונה להם
תודה וקטר-חירק
אללה יסלמק
מה רצונך יא-חווג’ה
דבר נשמע דבר
ואף אני עונה להם
שמעתי שיש טרטור.
שמעתי טרקטור יש לכם
וכולו בעל-מום
וכזה הוא דרוש לי
שלא יעשה כלום.
יה מוכתר, יש לנו דריל
לך אותו נמכור
ואף אני עונה להם
לי דרוש טרקטור!
שלושה ימים נהלתי
אתם משא ומתן.
ביום הרביעי רכבת באה
נסעתי לעמאן
בעמן קבלנו שם
ידיד משכבר
בוק-פשה בעצמו
ינהל חיל הספר
בוק-פשה מכיר אותי
מזמן בתור מוכתר
ובמלון שלנתי בו
העמיד עלי משמר
רצה מאוד להציג אותי
לפני כבוד האמיר
אבל הלזבמקרה
לא היה בעיר
באוטו מיוחד
נסעתי ברחובות
ובכל מקום בואי
עמד שער כבוד
כעבור יום, עזבתי את עמן
ונסעתי לדמשק באוטו משוריין
בדמשק שהיתי יומיים רק
כי מיהרתי מאוד לשוב לאמפרג’
והתחלתי שוב משא ומתן להבדיל, כמו הספר הלבן.
בקושי בקושי השתי את הדריל
ולבסוף אי אפשר אותו להוביל,
בארץ ערב אין שום קרון
שאפשר עליו להעמיס שאפשר עליו לטעון.
טלגרפו לדמשק, טלגרפו לעמן
טלגרפו לצמח לכאן ולכאן,
חיפשו בשבילי קרון מיוחד
אוף הזעתי, בחיי מוחמד.
נו, סוף סוף סידרתי שם ענייני
ואליכם חזרתי שלם וחי.
תרפ”ח, שמואל אשל
**************************
מרשימותיו של שמואל אשל
מוטו:
אף פעם אין להתווכח
על טעם ועל ריח!
אחד אוהב גזר
שני והב תרד,
שלישי אוהב דווקא
לחזר אחרי גברת…
אחד אוהב חלווה
שני אוהב שמנת
והשלישי להוט
אחרי הגננת…
יש אוהב בצל
ויש אוהב שום
ויש מחבב
מחלב את הקרום
אחד מסמפט רפת
שני דווקא לול
האחר – חרוזים
מוציא מן השרוול
יש מדבר בנחת
ויש תמיד כועס
זה עובד בכרם
וזה בפרדס
אחד בעד “הבימה”
שני בעד ה”אוהל”
השלישי בכלל
חבר ב”הפועל”
יש לבש עבאיה
ויש לבוד בגד
אחד בעד ,ההסכם
ןהשני הוא נגד!
העולם מלא סתירות
כמו ועידת מפא”י
התבל נוצרה כאילו
טלאי על גבי טלאי
בחורה יפה
כולם אוהבים
ההפך מכוערת
ואם לחרוזי
אין טעם
אתקן בפעם אחרת.
****************************
הדג דגניתון
יוצא לאור בחבלי לידה מסוכנים
פורים, השנה הראשונה לנגינתי הווקטרולה וריח הקומפוסט
היטר
על מה משוחחים בלי הרף
למין הבוקר עד הערב
בשדה או בתלתן
בבננות או בגן
בניקוי גזר – בכרם זית
בהספקה וסתם בבית,
בחדר האוכל על פרפרת
על דיסה, קציצות מתרד
שיחת אחת היא ואין אחרת
יטר! יטר! ומכמרת …
מה קרה פה? אמנו כן
נגלה, נגלה אוצר שמן
דגים הופיעו בירדן
אך תושיט יד וחסל
וכבר חפנת מלא הסל.
ומי יהיה אם כן טיפש
אשר, יוותר
על דגים הפקר?
(צמחוני אפילו לא יסכים
שלאיבוד ילכו דגים)
ובכן, פה אחד
הוחלט
לגשת, ומיד
למלאכה.
ואליעזר ויינר נבחר
להתעסק בדבר
בשעה מוצלחת.
אליעזר קר המזג
הבין כי שווה הנזק
בביטול של יום יומיים
יכין לו יטר
אחד או שניים,
ובינתיים התחיל לקטר
לו סיגרה.
בשביל היטר נחוצה רשת
וכמהר חץ מקשת
נשלח רץ לברומברג-סקר
רשת להביא לזה היטר.
הובאה הרשת והתחילו
ברחימו ודחילו
להכין יטר עם כל התגים
עם כל המחיצות והסייגים
(מובן, הכל לטובת הדגים).
הרבה עבדו על זה, שעות
וגמרו בקושי עד חצות.
ואליעזר סחב את היטר
עד הגשר אוט-אל-גנטר
סחב סחב ונאנח
ואל היטר ככה שח:
הוי יטר בן רשת
בעלי סנפיר וקשקשת
צוד לנו לרוב.
אז בוקר וערב
בלי סוף ובלי הרף
נהללך ונשבחך
כי טוב, כי טוב, כי טוב.
ותסלחו לי רבותי
שלא אטרידכם יותר מדי
(אגב אזלו החרוזים מכלי)
וכל מה שאחרי זה קרה,
עם אליעזר שהתהפך בסירה
ישמש לנו חומר לפורים הבא.
(שמואל אשל, לפני 40 שנה)
***************************
בחצי הלילה
ובכן, ויהי בחצי הלילה, חלמה סוניה ואין די מים לעופות בלילה.
קמה והלכה ללול באמצע הלילה.
ויהי בחצי הלילה, מנורה כבתה ב”ברודר” בלילה, הצטופפו האפרוחים ונחנקו בלילה. בכתה סוניה: למה לא העירו אותי בלילה?
ויהי בחצי הלילה, כבה החשמל וניפסק האינקובטור, בלילה ירדה סוניה לסובב את הגלגל באמצע הלילה. לא עצמה עין בזה הלילה.
ויהי בחצי הלילה – פרגיות על השלבים מושיבים,
אימתי בודקים ביצים? – רק בתחילת הלילה.
עופות מעבירים מלול ללול – באישון הלילה.
תרנגולות למכירה – מוציאים דוקא בלילה.
ויהי בחצי הלילה. מסר קיפניס דין וחשבון בלילה –
שתי לירות וחצי הכנסה בעד יום ולילה,
שמחה דגניה וצהלה באותו לילה.
ויהי בחצי הלילה!
שמואל אשל
*************************
דו-שיח בין המרכזת והחשמלאי
חביבי חנן – האם לא הגיע הזמן,
שקצת בנו תטפל – הלא אין במה לבשל.
הסיר בן השישים – כבו בו האשים.
והסיר בן השמונים – לא קריר ולא חמים.
נשארה לנו המחבת, תודה לאל! – אך האם בה תבשל?
בך כל זה נוגע – כמו השלג שגווע,
ופה, כל המטבח מתפקע.
חנן חביבי – התעורר, וגש לתיקון מהר,
שלא יבוא לידי משבר!
תשובת החשמלאי:
האם תכחישי פניה, שאני עובד חרוץ,
חשמלאי גדול, על פי הכל ירוץ.
בלי פגע ומכשול, כל כפתור חשמל,
וכל סיר בישול, מאוורר ורדיו, מדגרה ללול.
כל מנוע מזיז, מקרר ומגהץ, הכל,
זה על ראשי, הכל עלי רובץ.
הכל על פי יישק,
הכל עלי, חנן. עלי ועל יצחק, עוזרי הנאמן.
אל תשכחי, אני גם המא”ז
מפקד כל האזור – מחוף הירדן עד לחצור של תבור.
קינדערלעך, היש לכם מושג
איזה עול עלי רובץ, אני ממש נחנק!
ועכשיו חברות, הגישו כוס קפה
וחנן ישב וחנן ישתה.
אח”כ נשוחח, אני הכל אסביר
מה קרה לפלטה ומה קרה לסיר.
פה גלש חלב ופה נישפך מרק.
פה התהווה קצר וכאן נישרף הפקק.
ואם נישרף הפקק קוראים לו, ליצחק.
והוא יחליף החוט וזה דבר פשוט.
וביחס אל הסיר גם אותו ניבדוק
הלילה, או מחר, הזמן הוא לא רחוק.
חברות, רק סבלנות
אני הכל אעשה, הגישו לי בבקשה, כוס קפה.
*****************************
המרכזת
המרכזת, קצת היום נירגזת
כי משעה שלוש, מסתובב לה כבר הראש.
להכין הכל, לדאוג לכל -למקטן ועד גדול.
ונחשו נא כמה פעמים, כבר היית במקרר,
פעם זה מיוחד, ופעם זה חסר
פעם זה דג-מלוח, פעם המקרר נישאר פתוח,
ואם לא מיד אסגור – יעשו לי שם טרור!
פה צריך כף שמנת – ופה אני לא מתאוננת,
אף כי כל אחד אלי – בא, תובע עד בלי די.
אז אני קצת מתרגזת – אך אין לי פנאי,
אני נחפזת – סתם זמן מבזבזת,
תראן כמה עבודות – יש עלי עוד לעשות:
טורט לאפות, לערוך חשבונות,
לערב להכין שמנת – לא ראיתם את המסננת?
אני לא מתאוננת, אך גבול יש לכל – גם לנשיאה בעול!
מרכזת – רוצי לטלפון! – ודאי יש בתנובה צנון,
אך אולי זה בצל – ואולי בשר, ואולי בכלל…
אני רצה… הללו, הללו… אך זה בכלל לא!
זה לא תנובה, לא “משביר” – סתם ככה, איזה מכיר.
נו, לא פלא שהמרכזת, לפעמים גם היא נרגזת.
עם שכזה בילבול מוח – אין לי כוח, אין לי כוח!
שמואל אשל
*****************************
והיה באחרית הימים
והיה באחרית הימים – הארץ תימלא בקבוצות –
ומי שירצה לעזוב – יעשו ממנו קציצות.
תחוסל כמובן העבודה השכירה כי השכירים יהיו חברים –
כולם ישאו העול, לא יהיו עצלים מפגרים.
לא תהיה שאלה מי יהיה מרכז המשק וגזבר –
כל אחד יהיה בתורו, אפילו מבלי שנבחר.
ואשר למסדרי עבודה, כולם ברצון ישתתפו –
גם חברה גם חבר, את תורם עד הסוף ימלאו.
בדיחות יספרו, איך פעם בי מזכיר המשק נישאר –
כי לקבל תפקיד רציני כל אחד שמר ונזהר.
לאסיפת הקבוצה יתאספו כולם, מזקן ועד נער –
כולם ישתתפו בדיון, כל אחד ירצה מה לומר.
אין מה לדבר כמובן שכולם יבואו להרצאות –
ולמרכזת וועדת התרבות לא יישאר כמעט מה לעשות.
אך אל תחשבו, שאז לא תהיינה יותר בעיות
כי כן, גם א יהיו בני-אדם מחולקים לבנים ובנות.
וממילא תהיינה בעיות, ואת זה נעלה על הכתב
אם ירצה השם בשנה הבאה, שמחת תורה, שנת התשכ”ב.
שנת תשכ”א, שמואל אשל.
*************************************
לדוד ליס ועזה ברכה לנישואיהם
ארימה את כוסי -אשאנה אל על
לברך את בן דגניה – ואת בת נהלל.
לדוד ליס החתן – העובד, החייל
ולבחירת לבבו – עזה בת נהלל.
לרבקה חברתנו – יאיר לך המזל!
התחרזת בחרוז – עם בת נהלל.
ולברוך ירקננו – איש העמל,
קטפת עגבניה – משדות נהלל.
ולסבא, היודע – פרק בחז”ל
גזעך בדגניה – וענפך בנהלל.
ולדגניה כולה: – רצה הגורל
שיתחדש הקשר – דגניה – נהלל.
ולכל המחותנים – ולכל הקהל
ליום שמחת דגניה – וחג נהלל.
ארימה את כוסי – אשאנה אל על,
שיפתחו שערי ארצנו – וכל יהודי, יבוא ויעל!
וישובים יקומו – על כל צעד על כל שעל,
יגדלו ויפרחו – כמו דגניה ונהלל.
ולדוד צבי המוכתר – המכונה גם רזל,
גם אתה קצת לגמת – בכפר נהלל.
שמואל קווינט אשל. 25.10.46
*****************************
שידור לחיילים
פה דגניה לחוף הכנרת
לכם חברים משדרת
כי הורם על כל נס המרד
לא עוד יאכל במשמרת
צהריים בקר וערב
רק בסרט, בסרט, בסרט…
ערוך השולחן לתפארת
סכין ומזלג ומישירת
דייסה ומרק ופרפרת
ועדת דגניה בנחת נוהרת
בסרט, בסרט, בסרט…
לא עוד מילה מיותרת
בזמן אכילה נאמרת
שקט ושלווה שוררת
רק זמזום קל כמו בכוורת
והרגשה של בית נהדרת
כמו בסרט, בסרט, בסרט…
לא עוד תהיה דגניה מפגרת
אחרי יגור ואשדות וכנרת
ביום שהוכרז בו המרד
מסורת העבר נשברת
ועוד נראה עליה חדשה נוהרת
אל שערי דגניה – זוהרת
כמו בסרט, בסרט, בסרט…
חברים, השעה מאוחרת
אך עוד לא נותקה השרשרת
קיבלתם ממני סנוקרת
כמו בסרט, בסרט, בסרט…
************************************
שיר פרידה מחדר האוכל
חדר קריאה של היום
לא בגדנו בך ביתנו הישן
לא הלכנו על אחר לעגוב
אנחנו רק גדלנו במשך הזמן
והוכרחנו אותך לעזוב.
היה צר המקום בין כתלייך
לזקנים, לצעירים, לבנים
הוכרחנו להפרד מעליך
ובניין חדש להקים.
ויצרנו לנו נווה חדש
בנוי קשתות וקימורים
לכל צד הוא מפולש
ומראה נאה מעברים
מרחוק רומז החרמון
ומקרוב נשקף הים
ואור רך מסתנן לאט
חודר פנימה מכל צד.
ועכשיו נשוב
אל ביתנו העזוב
עזבנוך כעזוב
נער אשר יגדל, את בגדיו
אשר אהב
למען ילבש בגדים לפי מידת
גופו, ידיו, רגליו.
אך תמיד נזכור לך חסד נעורים,
את הזמן היקר שעבר
עת גם אנחנו היינו צעירים
וניצוץ בלב עוד בער.
עת השתפך כנהר המחול
וגרף וסחף את הכל
וטוב היה אז וקל
נשכח כל יגון ועמל.
אזכורה הזמן – וממעל
לא האיר בלילות החשמל.
היה מדי ערב נדלק
בטכס גדול ופאר
אך לוקס זה היה בן סורר…
את החיים ממש הוא מרר
פעם נדלק, פעם החשיך
פעם האיר פעם נכבה
וברוך שפטרנו מענשו של זה.
ועוד אזכרה ימיך עת בפינה
עמדה ויקטורולה, זו תיבת נגינה
ומי שהיה לו מצב-רוח,
או סתם כאב בלב צבט
היה מנגן לוח – אחרי לוח
ומחליף מחט אחר מחט,
ואם יש ברצונך – האזינה
לנגינת בטהובן אדירה
או לשוברט בנה של וינה.
וככה ניגנה הויקטורולה
בלי הפסק גם ביום וגם בליל.
ועוד אזכורה ועוד אזכורה
זכרונות עד בלי די
אם רק שמץ ארצה לספר
לא יספיק הפנאי
לכן אפסיק הפעם לדבר
על ביתינו הישן
עוד נחזור ועוד נזכור
כשיגיע לכך הזמן.
