נולד ברוסיה הלבנה בט”ז באדר ב’ תרנ”ז 12 באפריל 1897 עלה ארצה בתרפ”א 1921 בדגניה משנת תרפ”ב 1922 נפטר בי”ח כסלו תשמ”ז 20 בדצמבר 1986

שמריהו נולד בסלוצק שברוסיה הלבנה, להוריו חיה-רבקה לבית גרייב, ונחום דן, תאום לאחיו אברהם. בעיר של למדנים ורבנים ידועי שם, כולם “מתנגדים”.

שמריהו למד “בחדר” ובישיבה – גם בישיבת עץ-חיים הנודעת. הוא סיים את לימודיו כרב, אולם לא היה מוכן לעמוד בבחינות לרבנות משום שכצמחוני לא הסכים להיות שוחט, תפקיד שנכלל בבחינות לרבנות.
מילדותו היה ידוע כ”עילוי” וכבעל זיכרון מיוחד. ידע על פה כמעט את כל התנ”ך ופרקים רבים מהתלמוד, מהמשנה ומהאגדה.
שמריהו סיים את בית המדרש למורים עבריים באודיסה ועבד כמורה ברוסיה.
היה פעיל בהסתדרות הנוער הציונית. בשנת 1920 עבר את הגבול לקובנה, ומשם עלה לארץ, לרחובות. ברחובות החל לעבוד בחקלאות, ולא המשיך בהוראה.
“מורים יש רבים בארץ – ואנו זקוקים לפועלים חקלאיים”, אמר.
בשנת 1922 הגיע יחד עם קבוצת “הרחובותים” לדגניה, ויחד אתם התקבל לחברות.
בסמינר המורים של תרבות באודיסה פגש לראשונה את דינה, ובדגניה שב ופגש אותה. כאן נישאו, ונולד בנם מאיר.
שמריהו המשיך לעבוד בחקלאות, בעיקר בבננות, היה מוותיקי הבננצ’יקים בעמק הירדן, ועם זה היה פעיל בחיי התרבות והחברה. הוא הקים את הספרייה ואת הארכיון והיה בין מעצבי החגים ומסיבות השבת. כתב מאמרים ודברי הגות, ערך את עלון הקבוצה, הוציא חוברות לזכר חברים שנפטרו, ערך את הספר “בסער ביום סופה”, שיצא לאחר מלחמת השחרור וכן את הספר “דרכה של דגניה” לשנת היובל החמישים.
במשך עשר שנים היה עורך “כנרות”, עלון המועצה האזורית, שדן בבעיות חקלאיות וחברתיות של האזור. המועצה העניקה לו פרס עבור מפעלו זה.
שנה אחת עשה פסק זמן מעבודתו בבננות ונחלץ לעזרת המעברה בצמח. הקים בה את בית הספר, ולימד את ילדי העולים.
עזר לדינה רעייתו בהוראת העברית לנוער ולעולים חדשים. עם עליית “ילדי טהרן” אימצו את חזי דר, ודאגו לו כבן.
בשנת 1980 נפטרה רעייתו דינה לאחר מחלה ממושכת. הוא המשיך בפעילותו גם לאחר מותה.
כשסיים את עבודתו בבננות קיבל על עצמו לבסס ולהרחיב את ארכיון דגניה א’, שבו עבד עד יומו האחרון.
השאיר אחריו את מאיר בנו ובני משפחתו.

יהי זכרו ברוך