נולד בפולין בשמחת תורה תרס”ז 11 באוקטובר 1906
עלה ארצה בתרצ”ה 1935
בדגניה משנת תשכ”א 1961
נפטר בי”ח ניסן תשמ”ח 5 באפריל 1988

יוסף, בנם של מלה ונחמן, נולד בסנוק, עיירה בגליציה, למשפחה חרדית. הוריו התפרנסו מפרוונות, והוא היה אחד משמונת ילדי המשפחה. בסנוק עברו עליו ימי ילדותו ונעוריו. משם עבר לווינה, ולמד הוראה כשנתיים.
הוא הגיע לארץ במסגרת “נוער חלוצי” והלך להכשרה בגבעת-חיים, אולם אופיו האינדבידואליסטי הקשה עליו את הקליטה במקום. הוא עזב את גבעת-חיים ועלה לירושלים, שם עבר קורס בבית הספר לשוטרים והתגייס למשטרה. במהלך אחת הפעולות קיבל פקודה לירות בערבי. הוא סירב – ופוטר.
יוסף עבר לתל-אביב, ושם הכיר את אסתר. בשנת 1937 נשא אותה לאשה, ונולדו ילדיהם עמליה ואברהם.
יוסף קיבל עבודת שרת בבית הספר תל-נורדוי, ובעבודה זו התמיד עד שיצא לגמלאות. ב-1944 נפטרה אשתו אסתר, והוא נשאר עם תינוק וילדה בת שש. את התינוק הביא לבית תינוקות של ארגון אמהות עובדות, ובתו עמליה גדלה כילדת חוץ בקיבוץ מעברות. כשגדל הבן הכניסו למעון לילדים חריגים בהרצליה. היה זה אחד מראשוני המוסדות בארץ. קשריו עם המעון לא נותקו עד סוף ימיו. אברהם היה מראשוני המעון.
ב-1948 נשא אשה שנייה, וב-1961 התאלמן שנית. עבר לדגניה, לחיות על יד עמליה שחר בתו. בדגניה עבד במחסן הכללי, בחריצות ובדייקנות.
יוסף חי בצניעות רבה, הסתפק במועט והיה שמח בחלקו. התמסר לתחביביו קרא ספרים, וטיפח קקטוסים ממינים שונים. הוא שמח כשבאו לראות את גינתו, וכשאמרו לו: “אתה משתעשע כמו ילד”, היה עונה: “אני מחזיר לעצמי את ילדותי, שלא זכיתי לה בזמנו”. בחוג הקשישים התגלו כישרונו ודמיונו היוצר. עסק ברקמה ובאפליקציות, ועשה שטיחים מעוטרים בפסוקים מן המקורות. גם עבודה זו עשה באמונה ובנאמנות של יהודי מאמין. הוא היה גאה במעשי ידיו וקישט בהם את קירות ביתו. בערוב ימיו חזר לדת, והחל להתפלל יום יום וללכת לבית הכנסת בשבתות ובחגים.
הוא אימץ לעצמו את תפקיד הרב בהלוויות של חברי דגניה וראה בכך שליחות חשובה.
השאיר אחריו את עמליה בתו ובני משפחתה ואת בנו אברהם.

יהי זכרו ברוך