נולדה בדגניה בכ’ בתמוז תרפ”ה 12 ביולי 1925 נפטרה בכ”א כסלו תשל”ט 21 בדצמבר 1978

בתם של זהבה ואבא בן-יעקב – מראשוני דגניה.
נירה, הצעירה בין ילדי משפחת בן-יעקב, גדלה כדרכם של ילדי עמק הירדן, בעבודה ובלימודים, בפעילות בנוער העובד ובשורות ההגנה. בנעוריה הייתה ספורטאית מצטיינת, והגיעה להישגים בשחייה למרחקים ארוכים. במשך שנים הייתה אלופת הארץ בצליחת הכנרת. היא אהבה מאוד את עבודת השדה והייתה קשורה לנופי דגניה. עבדה בגן הנוי, במטעים ובגינת הבית, שגידלו בה ירקות לצורכי המשק.
את יושקו (יוסף) בעלה, חבר מעגן, הכירה כשעבד כטרקטוריסט שכיר בשדות דגניה. נישואיהם נערכו לאחר יום עבודה ארוך, כאשר שני רובים ושני קלשונים נושאים את החופה.
לאחר נישואיה עברה עם יושקו לחצר כנרת, שבה שכן קיבוץ מעגן.
השתלבותה בחברה החדשה לא הייתה קלה, אך ניסיונה בחיי הקבוצה ובעבודה עזרו לה למצוא את מקומה. במלחמת השחרור גויסה יחד עם יושקו לתפקידים בטחוניים, ובתם הקטנה גילה נשארה בקיבוץ ופונתה לחיפה יחד עם כל מפוני עמק הירדן.
בתקופת הפילוג בתנועה הקיבוצית עברה המשפחה לבית-אורן עם הבנות, גילה ואריאלה. נירה, החרוצה והנמרצת, שימשה כמרכזת האקונומיה. היא מילאה במשק תפקידים לא קלים והעמיסה על עצמה אחריות גדולה. מבית-אורן יצאה המשפחה לשליחות בצירות ישראל בבודפשט. נירה עבדה בצירות כמזכירה וצפנית, וכן טיפלה במסירות בנושאים הקשורים לקהילה היהודית.
עם שובה לארץ עבדה בשירות הביטחון הכללי. עבודתה זו הייתה המשך טבעי לדרך חייה, למסירותה, לאחריותה ולנאמנותה.
נפטרה בחטף לאחר מחלה ממארת, והיא בת 54.
השאירה את יושקו בעלה ואת בנותיהם, גילה ואריאלה ומשפחותיהן.

יהי זכרה ברוך