נולדה בפולין בו’ אלול תרע”א 30 באוגוסט 1911
עלתה ארצה בשנת 1938 הגיעה לדגניה בשנת 1939
נפטרה בט’ו אדר ב’ תשס”ג 19 במרץ 2003

טובה נולדה בעיירה בסביבות ורשה להוריה אסתר ופנחס זליקוביץ. במשפחה 6 ילדים, 4 בנות ו-2 בנים. אביה שהיה מומחה ליערות מצא את פרנסתו על יד לובלין ולכן עברה המשפחה לעיירה לוברטוב. כשהתחילו גילויי אנטישמיות נאלץ האב לעזוב את עבודתו ופתח חנות לבגדים ובדים.
המשפחה היתה מסורתית ולא ציונית אולם בניה הצטרפו לתנועת הנוער הציונית “גורדוניה”. 7 שנים הייתה בהכשרה בסביבות העיר לודז’. חלק מהאחים עזבו את הבית ועברו לארגנטינה ולצרפת. עם ההורים נשארו אח ואחות שהושמדו בשואה.
טובה היחידה שעלתה ארצה והגיעה למעלה החמישה לחבריה מן ההכשרה, משם עברה למסדה לתקופה של 6 שבועות וצבי שאותו הכירה עוד בפולין כשהגיע לקומונה בשליחות מדגניה, העביר אותה לדגניה וכאן נשאו. נולדו להם: אלי, איתן ואסתי.
עבדה 10 שנים בלול ועברה להיות המבשלת: במטבחים של בית החינוך ובית-ירח, במטבח בדגניה בבישול הכללי ובבישול הדיאטה. מאכליה ומיני המאפה שלה היו לשם דבר.
בהיותה בת 50 עשתה תפנית ועבדה מספר שנים כמטפלת בגן ב’.
טובה היתה מעורה בחייה החברתיים של דגניה. הייתה ערה לאירועים הפרטיים של החברים הן בשמחתם והן בצערם. הייתה חברה בועדות שונות, הקימה את “ועדת חתונות” יחד עם שושנה בלקינד חברתה, הייתה פעילה במסיבות ותמיד שמרה על הופעה אסתטית.
בשנותיה האחרונות עבדה במתפרה והשתלבה בפעילות “ביתנו”.
השאירה אחריה את ילדיה, נכדים ונינים.

יהיה זכרה ברוך.