נולד בפולין בכ”ט בתשרי תרנ”ד 9 באוקטובר 1893 עלה ארצה בתש”ח 1948נפטר בכ’ שבט תשל”ז 8 בפברואר 1977

אביגדור-ויקטור, בנם של רוזה ואליעזר, נולד במיילץ – עיירה יהודית שלווה ותרבותית בגליציה המערבית.
עם תום מלחמת העולם הראשונה סופחה גליציה לפולין, ויהודיה נאלצו לברוח. בין אלה שעקרו לגרמניה הייתה גם משפ’ פומרנץ.
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה גורשו היהודים. פולין סירבה לשוב ולקבלם, והם נותרו בשטח ההפקר שבין שתי המדינות בזבונשין. בין הגולים היו גם אביגדור ומשפחתו.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח אביגדור לעבור משטח הכיבוש הגרמני לשטח הכיבוש הרוסי, ומשם לרוסיה עצמה, שם נפרד ממשפחתו. בתום המלחמה חזר לפולין.
את אשתו וילדיו לא מצא, ואז החליט להצטרף למחנה היהודים הנודדים. בדרך נדודיו הגיע למחנה ברגן-בלזן, ומשם למחנות הפליטים בקפריסין. בתקופת שהותו בקפריסין קשר קשרי ידידות עמוקים עם צעירים ניצולי המחנות.
אחרי קום המדינה שוחררו כלואי מחנות קפריסין, ואתם גם אביגדור וצעירים אחרים שיחד אתם הגיע לדגניה. כאן הצטרף לחברי גרעין נח”ם שכינוהו “פפושקה”, ואמנם, הוא היה להם כאב. קשרים מיוחדים היו לו עם שלום, והם גרו יחד מספר שנים.
על אף גילו המתקדם (למעלה מ-50) נקלט יפה בחיי העבודה והחברה בדגניה. עבד עד סוף ימיו במטעי הזיתים והתמרים והיה שותף מלא לצוות הענף.
הוא רכש את אהבת החברים ברעננותו, ברוחו הצעירה ובהומור שלו. היה אחראי על חלוקת הקונדומים והסיגריות לשימושם של החברים, וגם לא נגרע חלקו מחיי התרבות בעיקר ביום העצמאות כשהילדים נהנו לקבל ממנו פרסים.
הקפיד לשרת את עצמו, ונהנה מסדר יום פעיל. גם כשעבר את שנתו ה-80 הייתה קומתו זקופה ולבושו מטופח.
תמיד היה מוקף חברים וידידים שטיפלו בו באהבה.

יהי זכרו ברוך