נולדה בגרמניה בל’ כסלו תרע”ד 29 בדצמבר 1912
עלתה ארצה בשנת 1936
הגיעה לדגניה בשנת 1937
נפטרה בי’ סיון תשנ”ט 25 במאי 1999

בטי נולדה בעיר פוזן בת זקונים להוריה ארנה ואמיל-עמיאל לבית ירמיאס. אחות ל: בנימין, ג’רי ולארנסט, שנכלא ע”י הנאצים אחרי עלותם לשלטון.
בהיותה בת 6 נפטר אביה משחפת והילדים נשלחו למשפחות קרובים מפחד הדבקות במחלה.
בטי גדלה בבית סבתה בברלין, בית שטפח את המנהגים והנימוסים הברלינאים.
בהיותה בת 23 עלתה ארצה והתגוררה בנהריה. לאחר תקופה קצרה עברה לדגניה וכאן הכירה את שלמה ונשאה לו. נולדו להם שלושה ילדים: עמיאל, שולמית וערן.
במלחמת יום כפור הופל מטוסו של ערן מעל מצרים ו-22 שנה עברו עד שבטי הצליחה להביאו לקבר ישראל.
רבים היו הענפים בהם עבדה בטי: בגינת ירק, במכבסה, במחסן הנעליים ובאקונומיה, אבל אלה לא היו עיקר עיסוקיה. בטי הייתה אשת ציבור אמיתית שהעזרה לזולת, הייתה בראש מעייניה. בטי ידעה לזהות מצוקות של יחידים ושל הכלל. אנחנו מוצאים אותה מטפלת בבעיות שילומים מגרמניה, איתור נעדרים, תמיכה בנזקקים, אם זה בבעיות בריאות ואם אלה צעירים לפני צבא שהיו מקבלים ממנה “ערכות גיוס”. “האם כבר קבלת מבטי את כל מה שלא ידעת שאתה צריך?” כך היינו שואלים.
בשנת 1997 נפל ערן חי פרץ נכדה באסון המסוקים ומאז לא התאוששה.
השאירה אחריה בנים, נכדים ונינים.

יהי זכרה ברוך.