נולדה בגרמניה בכ”ג באלול תרס”ב 25 בספטמבר 1902
עלתה ארצה ב-1933בדגניה משנת 1933
נפטרה בט”ו אייר תשמ”ו 24 במאי 1986
יעל נולדה בעיר ברסלאו (כיום וורוצלב פולין).להוריה פאולה ומרדכי בת למשפחה אדוקה, נצר לשושלת רבנים. אביה היה סוחר, פעיל בענייני הקהילה, ממתנגדי הציונות. הוא נפטר לפני שראה בחורבן הקהילות בגרמניה.
יעל למדה לימודים כלליים בבית-ספר גרמני, עברית אצל מורים פרטיים, וכמובן גם את כתבי הקודש. אחרי התיכון החליטה ללמוד הוראת גימנסטיקה, אבל הדבר לא התאפשר בגלל התנגדות הוריה.
היא למדה משפטים באוניברסיטה בברסלאו, ורק לאחר שקיבלה את הדוקטורט במשפטים למדה גימנסטיקה, והייתה למורה מוסמכת.
עם עלייתו של היטלר לשלטון לא יכלה להמשיך בעבודתה כמורה להתעמלות, והחלה לתכנן עלייה לארץ ישראל, לא בהתלהבות, אלא בלית ברירה.
הגיעה לתל-אביב וחיפשה לעצמה מקום להיקלט בו. חשבה על קיבוץ או על כפר. יוסף ברץ פגש אותה והציע לה לבוא לדגניה, תחילה כפועלת חקלאית ומאוחר יותר כמורה להתעמלות. לאחר שנה הציגה את מועמדותה, והתקבלה לחברות בדגניה.
היא באה כחלוצה, ועל אף השכלתה הרחבה לא נרתעה מקשיים וחתרה לכבוש את העבודה בחקלאות. לאחר שעבדה בשדה עברה לעבודה ב”חדרים” – כך קראנו לענף ניקוי מקומות ציבוריים, שירותים ומקלחות ודאגה לחדרי אורחים. עשר שנים התמידה בעבודה זו, שראתה בה צורך חיוני לחברה שחיה בה.
עם תום שנות עבודתה בשירותים למדה סנדלרות ותקנה את נעלי החברים. בשנותיה האחרונות עסקה בתיקוני בגדים בהספקה.
יעל לא נישאה, אבל קיימה לאורך שנים יחסי ידידות קרובים ויפים עם עזריאל שלו. בשנותיה האחרונות השתייכה ל”טריאומווירט” – שלישיית החברות: יעל, צילה (ברקוביץ) ויהודית (גלעד) שניהלה מערכת מיוחדת של יחסי ידידות, קרבה ועזרה הדדית. היא ניחנה בחוש הומור ובטוב לב, וצירפה לכל אירוע ולכל מתנה שנתנה חרוזים מלאי הומור, תמימות וטוב-לב.
עבדה עד יומה האחרון בצניעות וחריצות כשהיא ערה לצרכי הזולת ומוכנה לעזור.
את הבית הסיעודי שהוקם בדגניה לחברים קשישים קראו על שמה – “בית יעל”.
יהי זכרה ברוך