נולדה בארה”ב בכ’ אדר תרע”ה 6 במרץ 1915
עלתה ארצה בשנת 1922
הגיעה לדגניה בשנת 1934
נפטרה בכ’ט באייר תשס”ב 11 במאי 2002

מרים נולדה בניו-יורק לאמה בת-ציון ולאביה אברהם ממשפחת מירסקי.
אמה של מרים – מינדל שטיינברג היתה ציונית פעילה. עלתה ארצה בשנת 1905, ואז שנתה את שמה הפרטי לבת-ציון. היתה מקורבת למניה שוחט ולרחל ינאית בן-צבי. פגשה בירושלים את אברהם מירסקי שלמד ב”בצלאל”. הם נישאו ואחרי מספר שנים, כשבת ציון חלתה, עברו לארה”ב למיניאפוליס מינסוטה. לזוג שתי בנות. תחיה הבכורה ומרים הצעירה ממנה ב-5 שנים.
בפברואר 1922 חזרה המשפחה ארצה. בין השנים 1922 – 1932 נסע האב הלוך ושוב לארה”ב בגלל בעיות פרנסה.
בשנת 1932 נפטרה האם.
מרים למדה בבית ספר “גאולה”, בגימנסיה הרצליה והוראה בסמינר לוינסקי. שמריהו ברהון פגש את מרים בתל אביב והזמין אותה לדגניה כגננת שכירה. היא היתה אז בת 19, אהבה את המקום, את האנשים, את הנוף והחליטה להצטרף לקבוצה. כאן הכירה את אברהם לנדאו – טורי כפי שכינו אותו, שהיה חבר הכשרה והם נשאו בסוכות תרצ”ח. טורי נהרג בתאונת עבודה ביולי 1939.
אחרי האסון, יצאה מרים להשלים לימודי הוראה בסמינר הקיבוצים.
כשהייתה מורה צעירה בבית החינוך הכירה את מנחם שיאון והם נישאו. נולדו להם 4 ילדים: יובל, רנה והתאומים – דני ואילת.
הייתה מורה בבית החינוך המשותף 35 שנה. בדגניה מלאה תפקידים של הדרכה והוראה בחברת הנוער, כהנה כמזכירה, הייתה חברה פעילה בועדות השונות ונושאי התרבות היו קרובים ללבה. יחד עם יונה בן-יעקב הפיקה את חוברות זיכרון רבות לחברים שנפטרו וחוברת “טעם ראשונים” – מסיפורי המקום, לכבוד יובל ה-70 של דגניה, ויחד עם הדסה ורדי ערכה את ההגדה של פסח ליובל ה-80. בשנותיה האחרונות חלקה את זמנה בין המתפרה והארכיון בו החלה להכין יחד עם רותה וינר-גפני את “פנקס הזכרון” של דגניה א’.
מרים נחנה בחוש אסתטי שהתבטא בכתב ידה, בעבודות סריגה ורקמה עדינות. את שעותיה הפנויות חלקה בין חברותיה רחל מנוח והדסה ורדי ואהבה לשתף את מיודעיה בהתרשמות מספר, שיר או תמונה.
השאירה אחריה את ילדיה יובל, רנה, דני ואילת ובני משפחותיהם.

יהי זכרה ברוך.