נולד בדגניה בה’ בשבט תרצ”ט 25 בינואר 1939
נפל בכ”ח חשוון תשכ”ח 1 בדצמבר 1967
יצחק (אקי), בנם של פניה ויואל, אח לרוני ולמירה.
אקי היה ילד של היפוכים, מצד אחד רצינות תהומית ומהצד האחר שובב חסר תקנה, עדות לכך הייתה מספר הפעמים שבהן היו איברים בגופו מכוסים בגבס.
אקי היה ילד פיקח, שובב ומקורי.
בבית הספר החל להתבלט בכשרונותיו הרבים והמגוונים, והיה תלמיד מצטיין. במיוחד אהב ספורט: שחייה, שיט, כדורסל, וגם את משחק השחמט.
אהב לטייל ברחבי הארץ, ונהנה מהמאמץ שבהליכה ממושכת. התעניין בצומח ובחי וברקע ההיסטורי של כל מקום.
אקי היה ברוך כישרונות והתבלט תמיד. היה דמות סמכותית, בעל כושר מנהיגות, ניחן בחוש הומור וברצינות.
בהתבגרו היה לנער ממעט בדברים, שופע רוך ונעים הליכות.
אקי התגייס לחיל האוויר, אמרו עליו ש”הוא נולד לטיס”.עם התגייסו לחיל האוויר והליכתו לקורס טיס עקבנו אחריו בהתעניינות רבה ובגאווה עמוקה.
היה לטייס במטוסי סילון. כך מיזג את כל הנטיות והתכונות שחונן בהן.
אקי נשא לאישה את יעל, ונולדו להם שתי בנות: מירה ומיכל. (מירה בתו נקראה על שם אחותו שנרצחה).
באחד הסיורים נאלץ לנטוש מטוס “מיסטר” שטס בו, צנח ונפצע. כשפרצה מלחמת ששת הימים עשה מאמצים רבים להבריא מהר.
בכל הזדמנות דרש שישתפו אותו במבצעים שונים כדי להשלים את שהחסיר.
במלחמת ההתשה, בטרם החלים מפצעיו, יצא לסיור. מטוסו מטוס ה”ווטור” שלו, הופל מעל תעלת סואץ, ועקבותיו לא נודעו.
מפקדו מספר עליו: “היה שופע תמיד רעיונות חדשים, היה חבר ורע, ישר והוגן.
לא ידע לעשות ‘חשבונות של כדאיות’. ככל שרגיש היה – כך ידע להרגיש את הזולת”.
השאיר אחריו את אשתו יעל, את בנותיו מירה ומיכל, את הוריו פניה ויואל ארצי
ואת אחותו רוני ומשפחתה.
כולנו תקווה שעוד יגיע להיקבר באדמת ישראל.
יהי זכרו ברוך
