נולד בפולין בכ”ט בחשוון תרנ”א 12 בנובמבר 1891 עלה לארץ בפורים תרע”ד 12 במרץ 1914 בדגניה משנת תרע”ו 1916נפטר בכ”ט באייר תשי”ז 30 במאי 1957
דוד גלעד נולד בעיירה הקטנה קופיצ’ניץ’, שהייתה תחת שלטון אוסטרי, (היום אוקראינה).
לאחר מספר שנים עברה המשפחה לעיר המחוז טרנופול, שהצטיינה במוסדות החינוך המעולים שלה. הבית היה ציוני דתי, והמשפחה התפרנסה מסחר ביינות.
ההורים השתדלו להקנות לילדיהם השכלה כללית רחבה. דוד למד בגימנסיה הפולנית, ובהשפעת מוריו התרחק מעט מהיהדות.
היחס האנטישמי של הנוער הפולני בגימנסיה החזירהו לשורשיו. הוא החל לקרוא בתנ”ך – אמנם בתרגום פולני – ודברי הנביאים חדרו ללבו.
בגיל 18 סיים את הגימנסיה. נסע לברלין לשנה להכיר מקרוב את התרבות הגרמנית. בהיותו בן 19 יצא לווינה ללמוד באוניברסיטה משפטים ופילוסופיה, שם נפגש עם נגע האנטישמיות, והזיקה הציונית התחזקה בו.
המפגש עם צבי ש”ץ השפיע עליו עמוקות, והוא החליט שהציונות היא דרכו. בלי לגשת לבחינות הסיום ובלי ידיעת הוריו עלה לארץ. בבואו יצא לטיול רגלי בגליל, ביהודה ובירושלים.
ביומנו כתב על חוויותיו “בדרוך רגלי בשבילים בהם צעדו נביאי ישראל…”
בשנים 1916-1914, שנות מלחמת העולם הראשונות, סבל מחוסר עבודה, ממצוקה ומבדידות. אביו ניסה לעזור ושלח לו כסף, אך הוא החזירו. בחיפושיו אחר עבודה ניסה את מזלו במקומות רבים ובעבודות שונות – מייבוש ביצות ועד רעיית צאן.
טיפוסי לגישתו הרומנטית היה הסיפור שסיפרו עליו: פעם נשארו בכיסו פרוטות אחרונות, וחכך בדעתו מה לקנות בהן: לחם להשביע את רעבונו או יין לרומם את רוחו. הוא בחר באפשרות השנייה, קנה בקבוק יין, לגם ממנו וישב מתפעם מהנוף סביב.
בשנת 1916 בא לדגניה, והצטרף לקבוצה כחבר. הוא גר עם א.ד. גורדון והושפע מאוד מאישיותו ומתורתו. בדגניה, כתב, “מצאתי משמעות לחיי”.
בשנת 1921 הגיעה יהודית כהן לדגניה. לאחר תקופת היכרות נישאו, ונולדו להם שני בנים: אהרון (ע”ש א.ד. גורדון) ואשר (ע”ש אשר גינזבורג, הוא אחד העם). גלעד היה מראשוני הכורמים והדקלאים בעמק. מדי בוקר היה יוצא עם יהודית לכרם או למטע התמרים לעבודת יומם. שנים רבות עבדו יחד בטיפוח התמרים. גלעד ראה בענף זה עתיד לחקלאי העמק.
כחבר מפלגת “הפועל הצעיר פעל בשנת 1929 בפולין כמדריך הנוער החלוצי “גורדוניה”, ובשנת 1935 היה שליח מטעם “חבר הקבוצות” בתנועת ה”מכבי הצעיר” בגרמניה.
את חוויותיו, התרשמויותיו ורעיונותיו העלה על הכתב ופרסם בעיתונים למבוגרים
ובעיתוני ילדים ונוער. לאחר שנים הם קובצו בספר “בין ירדן וכנרת” ובקובץ “דגניות”.
בספרו “אדם בטבע” כונסו קצת מרשימותיו הספרותיות .
כל שנותיו היה גלעד פעיל בחיי התרבות בדגניה ועיצב את דמות החג והשבת. גם מנורת השבת המוארת בכל ליל שבת היא פרי מאמציו להעניק לחדר האוכל צביון מיוחד בערב שבת.
הוא היה איש אדמה וספר וידע למזגם בהרבה חן ויופי.
השאיר את יהודית אשתו ואת בניו, רוניק ואשר, ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
