נולד באוקראינה בכ”ד בשבט תרנ”א 2 בפברואר 1891
עלה ארצה ב 1912
הגיע לדגניה בתרע”ד 1914
נפטר בכ”ז סיון תשכ”ו 15 ביוני 1966
צבי בנם של חיה-רבקה וחיים ליכטינשטיין נולד בעיר אומן. אביו היה אופה ונמנה על חסידי ברצלב. צבי קיבל חינוך תורני מסורתי תוך שמירה על מורשת דתית לאומית, אך ללא קנאות דתית.
בנערותו השתייך לבונד הצעיר – “קליין בונד”, אך לאחר פרעות קישינייב ב-1906 היה לציוני, והצטרף לצעירי ציון.
בהיותו ילד התיתמו הוא ואחיותיו מאביהם. ובנערותו, כעזרה לפרנסת המשפחה עבד בבית מסחר גדול לגלנטריה.
ב-1911, כשנלקח לצבא הרוסי, הקים מחתרת שפעלה לשחרור צעירים מן הצבא על מנת לשלחם לארץ.
לאחר שהתבשר מעל דפי “הפועל הצעיר” על הקמת דגניה וכנרת הביע את שאיפתו להצטרף לאחת הקבוצות האלה.
בשלהי שנת 1912 עלה ארצה וב-1914 הגיע לדגניה, ופה עבר את מלחמת העולם הראשונה. מאז לא יצא מדגניה, והקדיש לה את חייו.
הייתה זו מזיגה של אהבת העם והארץ תוך אמונה במוסר עבודה ובצדק חברתי.
ב-1920 פגש את רחל תמרלין, שהגיעה לדגניה לחיות בה, ונישא לה.
ללא הכשרה רשמית היה למכונאי של דגניה. ביד אמן היה מפעיל את מכונת הדישה (מרשל), שהייתה מונעת בכוח הלוקומוביל. המכונה הפרידה את גרעיני התבואה מהקש, וצבי פקח על העבודה וניהל אותה בתבונה ובזריזות.
את ידיעותיו במכונאות רכש בעמל רב. בשעות של הסתכלות ומחשבה למד כיצד לתקן תקלות ולשפר את עבודת המכונה.
לבו היה ער ודעתו היתה נתונה לכל המתרחש בקבוצה.
הייתה לו עמדה משלו, והוא היה מבטא אותה בהומור דק בעיתון ההיתולי “הדגדגניתון”, שהופיע אחת לשנה. גם בתקופות מאוחרות יותר כתב את דבריו בעלונים בבהירות ובהומור.
צבי העלה גם על הכתב את הרהוריו בנושאים אקטואליים במדינה ובדגניה.
שנים רבות עבד ליד הממיינת (פטקוס), מכונה שהייתה ממיינת את זרעי התבואות ומנקה אותם, וגם כאן למד מתוך ניסיון להכיר את המכונה, והיה מפעילה בכשרון.
הוא היה הראשון שהקים את מערכת הקיטור בדגניה ותיחזק אותה. בשנותיו האחרונות הצטרף לתורנים של “בית גורדון” ושם מיצה את סקרנותו לתופעות הטבע ואת רצונו להרחבת אופקים.
כתב עליו פלמוני: “עיניו חזו מישרים. רגליו הוליכוהו במעגלי צדק והוא היה דובר אך אמת בלבבו”.
השאיר אחריו את רחל אשתו, את אורה בתם ואת עפר נכדם.
יהי זכרו ברוך
