אילן שי

נולד בדגניה בכ”ז תשרי תשל’א27 באוקטובר 1970נפטר בכ”ז סיון תשס”ט19 ביוני 2009

שי, בנם הבכור של עמליה וחגי ואחיהם של זהר וגיל.
ילד טבע בכל רמ”ח אבריו, ילד שגדל לנער ונער שגדל לאיש אוהב. אוהב טבע, אוהב חיים, אוהב את המשפחה, אוהב אנשים, אוהב את המלה הכתובה, אוהב לעזור ולתמוך, אוהב…
איש מוכשר שנחן בתבונת כפיים, ביצירתיות ובכושר אלתור נדיר.
ב”בית ירח” למד במגמה המזרחנית והגיש עבודת גמר בנושא: היער הטבעי בישראל – השמדתו והתחדשותו. בעבודה זו רצה לבדוק את הטענה הרווחת שהשלטון התורכי אחראי על השמדת מרבית היערות בארץ. על עבודה זו קבל תעודת הערכה ופרס “גור אריה” לעבודות גמר מצטיינות.
בצבא שרת ביחידה 669 שבה רכש את הכשרתו כחובש. אחרי השרות הצבאי יצא לטיול ארוך במזרח וכשחזר יצא ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה וסיים תואר שני בניהול משאבי טבע וסביבה.
במהלך השנים בדגניה עבד בבננות, היה חבר בועדת צעירים, בועדת תרבות, היה מעורה בכל הנעשה, ולא חסך בדברי בקורת שנאמרו מתוך דאגה למקום ולחברים החיים בו.
שי התחיל לתכנן את העברת מורשת אום ג’וני, את העברת היצירה החברתית-תרבותית שהובילה להקמת הקבוצה, הקיבוץ והמושב, והיה לו חלום להקים כפר אקולוגי באום ג’וני שבו יתקיימו מרכזים שונים: מרכז צפרות, מרכז ליצירת בתים מבוץ, מוקד משיכה בנושאים אקולוגיים, וגם יהיו בו הדגמות להתפתחות החקלאות.
את כל רעיונותיו גבש תוך כדי עבודתו במשרד לאיכות הסביבה בתפקיד ראש ענף פסולת ומחזור במחוז חיפה, וגם כאן היה לו חלום – לשנות את הסביבה ואת יחס התושבים למקום בו הם חיים, לשנות ולשפר.
חלם – ולא זכה….
מחלה שלא אובחנה הכריעה אותו וגדעה את כל החלומות.

השאיר אחריו את הוריו – עמליה וחגי. את אחיו זהר ואת אחיו גיל ובני משפחתו.

יהי זכרו ברוך

התחבר אל האתר