נולדה ברוסיה הלבנה בכ”ז בתשרי תרס”ב 10 באוקטובר 1901 עלתה ארצה בתרצ”א 1931 בדגניה משנת תרצ”ב 1932נ נפטרה בי”ח חשוון תשמ”ז 20 בנובמבר 1986
גיסיה נולדה למשפחת קריצ’בסקי בהומל (גומל). 11 בנים ובנות נולדו להוריה, יצחק וגנסיה.
היא גדלה בבית אמיד. האב יצחק היה סוחר יערות וחלש על שטחי יער גדולים.
המשפחה חיתה חיי רווחה. בבית דברו רוסית ועברית, וגיסיה למדה בגמנסיה עברית.
בתקופת המהפכה למד האח הבכור זאב בשוויץ. עם סיום לימודיו ככימאי נסע לארה”ב ובעקבותיו באה כל המשפחה בשנת 1923 לשיקגו.
גיסיה הייתה פעילה ב”צעירי ציון” ובגיל 30 הגיעה ארצה כתיירת, ותחילה עבדה במשק הפועלות של רחל ינאית בן-צבי. ידיעת השפה עברית, הקלה על קליטתה. לאחר שנת עבודה, שבה הכשירה את עצמה להיות חקלאית, הגיעה לדגניה. אחותה הבכורה לאה, ציידה אותה במכתב המלצה לדינה פבזנר (ברהון) איתה למדה יחד בגימנסיה ברוסיה ובסמינר למורים.
בדגניה הכירה את נתן, לימים בעלה, כאשר נשלחו שניהם למפרץ חיפה. גיסיה כמבשלת לטרקטוריסטים ונתן – לחרוש את האדמות החכורות של דגניה. ב-1933 הקימו את ביתם בדגניה. כאן נולדו שני ילדיהם: רינה ויצחק.
גיסיה נחנה בקול ערב, והייתה מנעימה לחברים בשירתה. היא עבדה במספר ענפים. תחילה ברפת, ואחרי כן בטיפול בחולים, מטפלת בבית-הילדים, מבשלת במטבח הילדים, ובלול במיון ביצים.
יחד עם יוסלה גנני הקימה את מחסן-המצרכים הראשון במבנה שעל יד תנובה הישנה. המקום זכה לכינוי “גיסיה”, ואמירות כמו “גיסיה פתוחה?”, “גיסיה סגורה?”, “הולכים לגיסיה?”, היו שגורות בפי כל.
בשנת 1976 נפטר נתן מהתקף לב במהלך עבודתו בספן.
היא המשיכה בעבודתה ובפעילותה, עד שחלתה. בשנות חוליה הפליאה במעשי ידיה, סרגה נעלים וכובע, לכל תינוק שנולד ארגה שטיחים לתפארת, ועסקה בעבודות מקרמה. ותמיד בשקט ובצניעות.
בשנותיה האחרונות הייתה רתוקה למיטתה וזכתה לטיפולה המסור של רנה בתה.
השאירה אחריה ילדיה ובני משפחותיהם.
יהי זכרה ברוך
