ברסקי ציון משה בן הרץ

נולד באוקראינה בתרנ”ה 1895 הגיע לדגניה בשנת תרע”ד 1913נרצח בשדות דגניה בכ”ב חשוון תרע”ד 22 בנובמבר 1913

משה הגיע לדגניה מערבות אוקראינה, צעיר, בן 18 שנים. הוא אהב את מרחבי השדות,
ותוך זמן קצר יצר קשר חברי עם אנשי דגניה, אף כי חי ביניהם רק שמונה חודשים.
באותם ימים לא היה רופא בדגניה, גם לא חובשת. במנחמיה היו מרפאה מסודרת ובית מרקחת, ומשה יצא לשם, רכוב על פרדה, כדי להביא תרופה לחולה.
בדרך תקפו אותו שודדים ערבים ורצו לגזול ממנו את הפרדה. הוא הבריח אותה הביתה ונשאר להיאבק אתם.
כאשר חזרה הפרדה לדגניה, ומשה לא אתה, יצאו כל חברי דגניה לחפשו. לאור פנסים סרקו את הירדן בשתי גדותיו. בשעת לילה מאוחרת נמצא הרוג, ונשקו אינו עמו.
בן 19 היה בהירצחו.
הוא היה החלל הראשון בדגניה, וקברו – הקבר הראשון בבית הקברות, על גדות הירדן.
במכתבם להורים השכולים כתבו חברי דגניה: “זמן קצר של 8 חודשים חי בינינו ועבד בנכם, אחינו משה. הזמן הקצר הזה הספיק לנו ליצור אתו קשר נפשי בלתי נשכח.
בנכם היה יקר לנו, ויקר יהיה זכרו לעם שלבנין ארצו הקריב את כוחותיו הרעננים, ובדמו הרטיב את אדמת אבותינו שבעדה אנו נלחמים”.
בתשובת ההורים נכתב: “חברים נכבדים – קבוצת דגניה, קיבלנו את מכתבכם שנכתב בדמע ודם. ראינו בו דברי אמת שיוצאים מקרב לבות אוהבים… שבר גדול הושברנו. מאמין אני שלא יפול רוחכם לסוג אחור. מקוה אני שזכר בני המנוח עוד יוסיף לכם עצמה ועוז לעמוד במלחמה הקדושה עד סוף הוציאנו לפועל את רעיוננו הגדול, אשר בעדו ובתוככם הקריב בננו את נפשו… בנים יקרים, עבדו במרץ ובתקוה שעמנו יחזק את עמדותיכם. הננו שולחים לכם את בננו השני למלא מקום בננו שנפל. מותו של משה מעלה את כולנו ארצה”.

יינון זכרו לעד

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן