נולד ברוסיה בו’ בסיוון תרנ”ז 9 ביוני 1856 עלה לארץ באדר תרס”ד 1904 בדגניה משנת תרע”ט 1919 נפטר בכ”ד שבט תרפ”ב 22 בפברואר 1922
אהרון דוד נולד בכפר טרוינו שבדרום פודוליה (רוסיה). הוא נשאר בן יחיד להוריו, אורי ודבורה, לאחר שכל אחיו נפטרו בצעירותם.
אביו היה יושב בית ולומד תורה. אמו ניהלה את האחוזה שגרו בה ואת הבית. משפחתם התפרסמה בכל הסביבה כמשפחה פתוחה ומכניסת אורחים.
את רוב לימודיו רכש ממורים פרטיים ואת השכלתו הרחבה רכש בכוחות עצמו.
לאחר נישואיו גר עם אשתו בילה באובודיבקה, עיר מגורי הוריה ונולדו שני ילדים, בן ובת. עבד כפקיד במשך 23 שנים. את זמנו הפנוי הקדיש לפעילות חינוכית בקרב הנוער והצליח ללמדם את השפה העברית. היה מחונן בחוש פדגוגי מעולה, ואת שני ילדיו, אברהם ויעל, לא שלח לבית הספר. הוא לימדם בעצמו והעניק לשניהם חינוך והשכלה שווים.
בחורף תרס”ד-1904 הגיע לארץ, והוא בן 48. בארץ החליט להיות פועל חקלאי – עובד אדמה.
על אף גילו המתקדם ומבנה גופו העדין דבק בעקשנות בהחלטתו זו, ועבד בשדה 18 שנה, עד יומו האחרון.
בתקופה של חוסר עבודה מצא עבודה יומית בעידור בפרדסים ובכרמים. הוא עבד בפתח-תקווה, בראשון לציון וברחובות.
גורדון האמין שהתחייה הלאומית ותחיית האדם צריכים להתחיל מעבודה גופנית, ביחוד מעבודת האדמה, ושעליו להיות בין המתחילים. הוא היה “נאה דורש ונאה מקיים”, ורבה הייתה השפעתו על הפועלים בארץ ועל בני נוער בחו”ל. דרך חייו ותורתו אומצו על ידי רבים, והוא היה למורם הרוחני.
בסוף שנת תרס”ט 1909 באו אליו אשתו ויעל בתו מרוסיה. יחד עברו לגור בעין-גנים, וגורדון עבד בפתח-תקווה. בנו, שנשאר ברוסיה, הרבה לכתוב אליהם. התעניין בנעשה בארץ ובמשפחה והביע את דעתו על ההתרחשויות בתנועת הפועלים. מספר חודשים לאחר עלייתה נפטרה אשתו אחרי מחלה קשה.
בסוף תרע”ב 1912- עזב גורדון את יהודה ועבר לגליל. בשנת תרע”ג 1913- בא לעבוד בדגניה, אולם תקופה זו לא נמשכה זמן רב כי לא עשה את מקום עבודתו קבע ונהג ללכת למקומות שונים בארץ שבהם עבדו קבוצות פועלים מן העלייה השנייה והשלישית, לשהות במחיצתם ולעבוד אתם זמן מה ואחר כך ללכת לקבוצה אחרת. כך נדד מכפר-אוריה בדרום לתל-עדשים בעמק יזרעאל, ומשם לגליל – למגדל, לסג’רה לכנרת ולדגניה. הוא היה אב רוחני לצעירים – היה מעורר, מסביר ומעודד. כל מילה שלו נבלעה ברחשי תודה; כל משפט שכתב נקרא במלוא תשומת הלב; דבריו ומעשיו הפכו לתורת חיים.
מדי פעם היה חוזר לדגניה, וכאן דאגו לצרכיו המיוחדים. הקצו לו פינה – שולחן כיסא ומנורה, כדי שיוכל להעלות על הכתב את רעיונותיו ואת מחשבותיו. גורדון היה מעורב בכל מה שנעשה בתנועת הפועלים בארץ, הגיב על כל אירוע והשתתף בכל הוויכוחים. בשנת תרע”ט 1919 התיישב בדגניה ובתו יעל הצטרפה אליו. להגשמת תורתו קמה תנועת גורדוניה, ולזכרו ועל שמו הוקם בדגניה א’ על ידי התנועה הקיבוצית וגורדוניה בית לטבע ולחקלאות שמנהלו הראשון היה יעקב פלמוני.
במגילת אבן הפינה לבית כתב יעקב פלמוני: “לזכרו של איש מידות, הולך תמים, פועל חקלאי אשר אורח חייו הוא מופת נאמן של עבודת כפיים… ושיבת אמת של אדם מישראל אל מקורות הטבע, ואשר דעותיו ודבריו יאירו נתיבו של העם העובד לדורותיו”.
יהי זכרו ברוך
