גנני יוסף

נולד בפולין בכ”ח באלול תר”ע 2 באוקטובר 1910 עלה ארצה לדגניה בתרצ”ו 1936נפטר בא’ תשרי תשנ”ב 9 בספטמבר 1991

יוסף, נולד בעיירה סמבור למנחם ולחיה גרטנר. בני המשפחה היו שומרי מסורת ורוח הציונות שרתה בביתם. בבית היו שמונה ילדים, ארבע בנות וארבעה בנים, ויוסף הצעיר שבהם.
יוסף נתייתם מאמו בהיותו בן ארבע. אביו נפטר כשהיה בן 16.
בגיל 10 השתייך ל”שומר הצעיר”, אבל הצטרף לתנועת “גורדוניה” כאשר נוסד הסניף בעירו. בבית הקפידו הבנים על אורח חיים מסורתי, אך בחוץ נהגו כחילונים. לאחר מות האב יצאו כל אחיו ללמוד, ויוסף נסע אף הוא לננסי שבצרפת ללמוד אגרונומיה, עבד למחייתו ללא רישיון, נתפס וגורש מצרפת.
הוא חזר לסמבור, גויס לצבא הפולני ושירת בו כשנה וחצי כספרן בספריית הקצינים. עם שחרורו חזר לעירו. בסמבור היה “לגורדוניה” מועדון מסודר, שהיו מתאספים בו בערבים ומנהלים חיי תנועה תוססים. יוסף ניהל את הסניף.
הקשר עם דגניה נוצר עוד בימי הקונגרס הציוני, בשנת 1935. בקונגרס השתתפו יוסף ברץ וחיותה בוסל. הם באו למרכז גורדוניה וביקשו קבוצת מילואים לדגניה. הקבוצה שיוסף השתייך אליה הייתה מיועדת לחולדה. חבריה סירבו לבוא לדגניה כי חלמו להקים קיבוץ חדש. אולם 17 איש הצטרפו לדגניה.
ראשונים הגיעו ארבעה גורדונאים בערב פסח 1936, עם פתיחת חדר האוכל השני. שלושה חודשים אחריהם הגיע יוסף באנייה “פולנייה”, וישר מן האנייה בא לדגניה. שלושה חודשים אחריו הגיעה ברטה. ב-1939 נישאו, וכאן נולדו בניהם: עודי וריבי.
בתחילה עבדה כל הקבוצה בפרדס. חודשי הקיץ החמים היו קשים, אולם הם התגברו ושמרו על מורל גבוה. בערבים נהגו להתאסף ולטפח חיי חברה משלהם. יוסף נקלט יפה בדגניה. הוא עבד עם חיים ברקוביץ’ בחצר. כחצרן היה מקבל את הסחורות שהגיעו לדגניה, מצרכים למטבח ומזון לפרות ולפרדות, היה מביא את החלב לתנובה ועוד עבודות שונות. העבודה הייתה קשה, אך על אף הקושי חש שמחת עשייה. כשחיים ברקוביץ’ פרש מעבודת החצרנות, קבל הוא את תפקיד החצרן. לאחר מכן עבד ברוב ענפי המשק. תקופה ארוכה עבד עם חיה בגן-הנוי, ותמך בה בעמדה על משמרת הנוי בדגניה. הוא עבד גם במכוורת שהקים אהרון תבור, וטיפל בעצמו ב-250 הכוורות.
יוסף היה פעיל בחיי הקהילה ומילא תפקידים רבים ומגוונים: מרכז בנייה, מרכז עבודה, חבר בוועדות שונות: ועדת חברים, ועדת תרבות,מרכז ועדת צעירים (הם קראו לו “אבא קניבל”), ועדת בטחון וועדת בריאות, וכן שימש כמזכיר דגניה. היה פעיל בחיי התרבות. ארגן תזמורת מנדולינות בניצוחו של גולדמן, שפעלה בהתמדה שנים רבות. זכות ראשונים עמדה לו בהקמת מחסן-המצרכים הראשון יחד עם גיסיה, ביוזמתו ובתכנונו נבנה גם המחסן החדש, המשמש עד היום.
הוא דאג לחברים המבוגרים והקים את כריכיית הספרים, שראה בה מקום עבודה מתאים לאנשים אלה. גולת הכותרת היה חוג 60+, שטרח ללא לאות להפעילו ולמלאו תוכן. על כל מעשיו ריחפו רוחו הטובה ומאור פניו.
מותו של רועי נכדו הכה בו, אבל הוא המשיך בפעילותו, כשהוא נושא בשקט את כאבו.
מת מות נשיקה, כשחזר מארוחת החג של ראש-השנה תשנ”ב.
השאיר אחריו את ברטה אשתו ואת בניו – עודד, ריבי ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן