יצחק ולוורט

נולד בסלובקיה בא’ בסיוון תרפ”ב 28 במאי 1922                                                                                                                                                         עלה ארצה בפסח תש”ז 5 באפריל 1947 בדגניה משנת תשט”ו 1955                                                                                                                           נפטר בט”ז סיוון תשמ”א 18 ביוני 1981

יצחק לאצי- לאדיסלאב נולד בדרום סלובקיה, בעיר לויצה, להוריו שרה וחיים.
בהיותו בן תשע נתייתם מאביו, ואמו נותרה לבדה עם חמשת ילדיה.
יצחק ואחיו התאום היו הצעירים מבין הילדים. האחים הגדולים עזרו בפרנסת המשפחה ומימנו את לימודי האחים הצעירים.
עם סיום לימודיו בבית הספר הכללי למד את מקצוע הזגגות, מקצוע הקשור במלאכת כפיים – דבר נדיר בימים ההם. הוא הצטרף ל”מכבי הצעיר”.
בפרוץ המלחמה ב-1939 נלקחו הוא ואחיו התאום אברהם, למחנה עבודה בהונגריה, שם עבדו בבניית שדות תעופה. גם כשעמד המחנה ליפול לידי הגרמנים ב-1944 לא נפרדו האחים.
יחד עם שאר אנשי המחנה עברו לרומניה, לאזור הסמוך לחזית הרוסית.
כשהתקרב הצבא הרוסי הם הסגירו את עצמם, ונכלאו ע”י הרוסים במחנה שבויים כהונגרים.
הרוסים התעלמו מיהדותם. ב-1945, עם הכרזת השלום, הועברו השבויים לרוסיה.
יצחק עבד בקולחוז בקריליה, על גבול פינלנד.
בינואר 1946 חזר יצחק לעיר מולדתו ומצא שם את אחותו. מפיה נודע לו כי שלושת אחיו נמצאים בישראל.
בחודש מאי פנה להכשרה, ושם פגש את רחל, בת עירו. הם נישאו ויצאו בדרך לישראל, בעליה ב’.
בדרכם שהו בבלגיה, עברו בדרום צרפת, ועלו לישראל בליל הסדר תש”ז-1947, באנייה “תאודור הרצל”. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה נשלחו לקפריסין, שם שהו עד יום הכרזת האו”ם על הקמת המדינה בכ”ט בנובמבר 1947.
בקפריסין נולד בנם בכורם חיים. בזכותו ניתן להם סרטיפיקט, והם היו בין הראשונים שעלו לארץ. פה פגש יצחק את אחיו התאום, והמשפחה שבה והתאחדה בקיבוץ צאלים בה היה האח חבר.
יצחק התגייס להגנה ובתום מלחמת השחרור עברה המשפחה לכפר החורש וכעבור תשעה חודשים עברה לנחלת יהודה, שם נולד בנם נח. ב-1955 הצטרפו לדגניה, וכאן נולד בנם יורם.

יצחק התמיד בעבודתו באקונומיה במשך 22 שנה יחד עם יויה שפירא ושושנקה הופמן.
לכישרונותיו האמנותיים מצא ביטוי בטיפוח גינתו היפה.
בצניעותו הרבה ובשלוותו השרה יצחק הרגשה טובה על כל מי שבא אתו במגע.
הוא הסביר פנים לכל חבר והיה מוכן לעזור למי שפנה אליו.
בשש שנות חייו האחרונות עבד יצחק במפעל “טולגל” והיה אחראי על אריזת המסורים.
מחלת הלב קטעה את חייו בגיל 59.
השאיר אחריו את רחל אשתו ואת ילדיו, חיים, נח ויורם, ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך

התחבר אל האתר