נולד בגרמניה בי”א טבת תרפ”ח
4 בינואר 1928
עלה ארצה והגיע לדגניה ב- 1943
נפטר בכ’ כסלו תשע”ח
18 בדצמבר 2017
איצוש, בנם יחידם של אנה ואדולף לוי, נולד בברסלאו שבגרמניה שכיום היא ורוצלב – עיר בשטחה של פולין. אנה אמו הייתה בהריון כשאביו נפטר ממחלה זיהומית ב1927, ואיצוש לא זכה להכירו.
בהיותו בן שלוש עבר עם אמו לקטוביץ’ שבפולין ושנתיים לאחר מכן בנו את ביתם בעיירה אושוונצ’ים וחיו בקהילה היהודית בה היו גם בני משפחתם. ב-1939 עם פרוץ מלחמת העולם השניה ברחו לעיר לבוב שנכבשה באותה עת ע”י הרוסים. ב-1940 העבירו הרוסים את הפליטים היהודים לסיביר. בהרי אורל בכפר טשימה למד איצוש בבית ספר ושם גם ציינה אמו את הגיעו לגיל מצוות.
ב-1941 נדדו לסמרקנד שבאוזבקיסטן עם עוד פליטים פולניים רבים. בסמרקנד למד באחד מבתי הילדים שהוקמו לילדי הפליטים. הסכם עם הרוסים והבריטים איפשר למאות ילדים לצאת לטהרן יחד עם צבא פולני בראשות הגנרל אנדרס. אמו אנה נשארה בסמרקנד. בארגונה של מחלקת הנוער של הסוכנות היהודית, בהנהלתה של הנרייטה סאלד, יצאו בשנת 1942 כאלף ילדים לא”י בעלייה שנקראה עליית ילדי טהראן כשביניהם איצוש. הם הגיעו לארץ ב-18/02/43.
באמצע 1943 הגיע איצוש לדגניה עם קבוצה של 12 ילדים. הילדים אומצו ע”י המשפחות ואיצוש הצטרף למשפחתם של עליזה ויצחק נול.
לאחר קום המדינה עלתה אמו ארצה וחיה אתו בדגניה.
ב-26/10/1954 נשא איצוש את חנה ספירשטיין לאשה ונולדו להם מוטי, שאול, הדס וסיגל.
בדגניה השתלב בעבודה בענפים שונים: בחשמליה, במספוא, עבד כנהג בהובלת תוצרת חקלאית וגם נהג אחראי על האמבולנס. במחסן הכללי, במחסן הכלים של הציוד הכבד שבמפעלים האזוריים ובריכוז התחבורה הציבורית במועצה. לימים עבר קורס של משק חום ובטיחות ובמשך 30 שנה היה אחראי על הקיטור והגז בדגניה. בזמנו הפנוי התנדב למשטרה ולמשמר האזרחי.
באופיו היה איצוש איש חוק וסדר, קפדן ודייקן, בעל נימוס ודרך ארץ ושמר על אסתטיות הן בעבודתו הציבורית והן בחייו הפרטיים. היה ישר דרך, אחראי ובעל יוזמה בכל עבודה ותפקיד. אוהב אדם וחברה ואהוב על הבריות.
השאיר אחריו את רעייתו חנה, ילדיו: מוטי, שאול, הדס, סיגל ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
