ליברזון תחיה

נולדה בשנת תרמ’ו 1886 עלתה ארצה בשנת 1905 חייתה באום ג’וני ב1910נפטרה בכ’ג תשרי תשל’ה 9 באוקטובר 1974

כל שאיפתה של תחיה היתה לעבוד בעבודה חקלאית ויומיים לאחר עליתה ארצה כסתה בורות בכרם בפתח תקווה.
הצטרפה לחלוצים בחוות כנרת בשלה את ארוחותיהם ויחד אתם סקלה אבנים ודשה במורג.
תחיה הוא שם שאמצה בעלותה ארצה והיא מעידה על עצמה: “מראשית עלייתי לארץ, מן היום שבו לקחתי מעדר ביד לעדור בו, כאילו נולדתי מחדש ואני מונה מיום זה את שנות חיי האמיתיות”.
הצטרפה לקבוצה הראשונה שעברה את הירדן והחלה לעבד את אדמת אום ג’וני.
רבות היו התחנות בדרכה: כנרת, אום ג’וני, חולדה, נהלל, ירושלים, אולם תמיד המשיכה לחלום על ישיבה עם חבריה בעמק הירדן שאותם בקרה לעתים קרובות ואת דגניה ראתה כביתה.
משאלתה הייתה להיקבר בין ידידיה הראשונים באדמת דגניה.
וכך כותב לה יהושע מנוח:
“…והיה אם יבוא היום (והלואי וירחק) ואת תפרדי מהחיים ותלכי בדרך כל ההולכים מאז ומעולם – אדמת דגניה תאסוף אותך אל קרבה ותטמינך בבית-החיים שלה, על חוף הירדן, למנוחת עולמים, ואדיר חפצנו שהלואי וירחק היום”.

יהיה זכרה ברוך

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן