ליס ברוך

נולד ברוסיה הלבנה בי’ בטבת תר”ס 12 בדצמבר 1889 עלה ארצה בי”ג בטבת תרפ”א 24 בדצמבר 1920 בדגניה משנת תרפ”ג 1922נפטר בי”ד חשוון תשנ”ב 22 באוקטובר 1991

ברוך, בן מתתיהו ושיינה ליס, נולד בעיר קלצק שבה הייתה קהילה יהודית עתיקת ימים. ברוך נולד למשפחת עמלים. סב אחד היה סנדלר, והשני – נגר בניין. אביו מתתיהו גויס לצבא הרוסי, שירת בו ארבע שנים וחזר עם תעודת חייל מצטיין. בשובו מצא את פרנסתו כמלמד ילדים.
בשנת 1905, לפני פרוץ מלחמת רוסיה-יפן, הקדים אביו לנסוע לאמריקה, קודם שיגיע אליו צו גיוס לצבא הרוסי. למעלה משבע שנים עסק באמריקה בהוראת עברית, ושלח למשפחה כסף למחייתם. בשנות העדרו של האב מהבית נשארה האם עם ארבעה ילדים קטנים. ברוך היה אז בן חמש. ליד ביתם גידלה אמו ירקות שונים לצרכי הבית – תוספת לפרנסת המשפחה.
כאשר חזר האב מאמריקה פתח שוב “חדר” ולימד שם עברית.
אביו של ברוך היה ציוני מוצהר, אחד הראשונים בעירם. הוא קנה מניה בבנק אנגלו-פלסטינה (היום בנק לאומי) והיה פעיל באיסוף כספים למען ארץ-ישראל. הוא שאף שילדיו יעלו לארץ-ישראל וכיוון אותם לכך.
ברוך למד בחדר. המלמד שלו לימד את הילדים גם עברית, דקדוק ותנ”ך והיה מכנס את תלמידיו בשבתות וקורא להם מספרות ההשכלה.
ברוך היה תלמיד שקדן ובעל זיכרון מעולה. הוא הצטיין בידיעת דקדוק עברי וניקוד, ובתנ”ך נהג לקרוא את הפרקים שהמורה פסח עליהם. בגיל עשר החל לומד תלמוד. הוריו דאגו גם להשכלתו הכללית והזמינו למענו מורה שילמדו מתמטיקה, רוסית וגרמנית.
כשמלאו לו 12 שנה נשלח ללמוד בישיבה בעיר שכנה. שנתיים למד רחוק מהבית, כשהוא מתגורר בבית דודתו ואוכל “ימים” אצל משפחות יהודיות.
כשפרצה מלחמת העולם ב-1914 הפסיק ברוך את לימודיו בישיבה וחזר לביתו. הוא החל ללמד ילדים יהודים שחיו בין הגויים בכפרים שסביב העיירה שלו והשתתף בפרנסת
המשפחה, והוא בן 14 בלבד.
בשנות המלחמה, בהיותו בן 16, יחד עם נערים בני גילו, עזרו לפליטים שהמלחמה עקרה אותם מביתם. “הצהרת בלפור” זירזה והמריצה את הפעילות הציונית בקהילות היהודיות. הוקמו בתי ספר שהשתייכו לרשת “תרבות”, וברוך ורבקה, לימים רעייתו, היו מורים באחד מבתי הספר האלה. בכל מקום שהוקם בו בית ספר של “תרבות” ידעו הצעירים עברית. בשנת תר”פ-1920 התחילו להתארגן קבוצות חלוצים כדי לעלות לארץ-ישראל. גם ברוך, רבקה ואחיו הצעיר אליקים השתייכו לאחת הקבוצות האלה. בעזרת תנועת החלוץ ובסיוע ההסתדרות הציונית יצאו לדרך. לאחר טלטולים וקשיים הגיעו, ב-24 בדצמבר 1920, לתל-אביב. לאחר מספר ימים עברו לרחובות, שם הצטרפו אליהם חברים נוספים, והם יסדו את קבוצת “הרחובותים”. ברחובות עבדו בפרדסי האיכרים ובביעור יבלית. הם חיו שם כשנתיים והתגבשו כקבוצה. כשהציעו להם ללכת לדגניה התלבטו מאוד, אבל בהשפעת אביו של משה ברסקי ז”ל שוכנעו לעשות זאת.
רבקה וברוך נישאו ברחובות ובאו לדגניה כזוג בשנת תרפ”ב-1922 יחד עם קבוצת “הרחובותים”. בדגניה נולדו ילדיהם דודיק, תמר, מוטיק, שפרה ומיכה.
בשנת 1945 צרפו למשפחתם את שמחה עבאדי שעלתה בעליה ב’ מדמשק.
בהתחלה עבד ברוך בפלחה, וכש החליטו במשק לפתח את ענף גידול הירקות, החל לעבוד בענף ולרכז אותו. 39 שנים רצופות ריכז את גן הירק.
בשנת תרפ”ז- 1927 עלה גם אחיו הצעיר צבי. הבנים העלו את הוריהם, והם חיו אתם בדגניה. אחרי גן הירק עבר ברוך לעבוד במטע הבננות. שבע שנים עבד שם. לאחר מכן עבד כשש שנים ב”טולגל”, ובשנותיו האחרונות עבד במפעלון. כל השנים היה פעיל ומעורב בכל הנעשה בדגניה, וכמרכז ענף מרכזי היה חבר קבוע בוועדת המשק. גם למזכירות נבחר מספר פעמים, תמיד השתתף באספות, אף על פי שלא הרבה לדבר, אך כאשר אמר את שלו נשמעו דבריו בקשב רב. אסונות כבדים פקדו אותו. הוא שכל את שני בניו: דודיק ז”ל במלחמת השחרור ומיכה ז”ל במלחמת קדש. גם רעייתו רבקה, חברתו לחיים, נפטרה משברון לב. שלושת ילדיו הנותרים עזבו את דגניה, והוא נותר ערירי.
התמורות והשינויים שחלו בארץ ובחיי הקבוצה היו למורת רוחו וגרמו לו צער ואכזבה. כוחותיו נידלדלו, וחושיו בגדו בו. גם לאספות חדל ללכת, כי לא יכול לשמוע את הדברים הנאמרים שם. הבדידות והניתוק הקשו עליו, והתלות בזולת הכבידה על שנות חייו האחרונות. באורח חייו, בדעותיו ובמעשיו היה יחיד ומיוחד, ושימש סמל לרבים בדבקותו ובנאמנותו לקבוצה.
כתבה עליו תמר בתו: “איש עקרונות היית, והחמרת עם עצמך ועם הקרובים לך, עד כדי סגפנות. ערך עבודת הכפיים בכלל ועבודת האדמה בפרט היו נר לרגליך ונשמת אפך, והיית מופת בכך עד שנותיך האחרונות… אחד הערכים המקודשים עליך היה ההסתפקות במועט. …לאחר שנחתו עליך מכות הגורל עם אבדנם של דודיק, מיכה ואמא זכרונם לברכה, גם אז לא נתת לעצמך את הזכות להתכופף, עד שנשברת. את בדידותך נשאת במאמץ עליון שלא להטריד ולא להיות למעמסה על זולתך”.
השאיר אחריו את שלושת בניו תמר, מוטיק ושפרה ובני משפחותיהם, את עזה, אשתו של דודיק ובני משפחתה.

יהי זכרו ברוך

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן