ליס דוד (דודיק)

נולד בדגניה בטו’ באייר תרפ”ג 1 במאי 1923נפל בט’ אייר תש”ח 18 במאי 1948

בנם בכורם של רבקה וברוך.
אחיהם הבכור של מיכה, שנפל במבצע קדש בסיני ב-1956, ושל תמר, מוטיק ושפרה.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה ב-1939 התנדב לצבא הבריטי, שירת בבריגדה היהודית, ולחם באיטליה. חבריו בצבא הוקירוהו על נאמנותו ועל מסירותו.
כשחזר מהצבא השתלב בהתלהבות בפעילות בחברה ובעבודה במשק.
באותה תקופה נשא לאישה את עזה, בת נהלל, ונולדה בתם רון.
ב-18 במאי 1948, בקרב על דגניה, בדרך לצמח, נפצע חברו דניאל אנושות. דודיק נשאר לטפל בו ונפגע גם הוא.
כותב עליו אביו ברוך:
“זיקתו הנפשית לאדמה נסכה בו רוח נאמנות ויציבות, רוח של משמעת חברית וחברתית… ובלכתו בפעם האחרונה להגן על ביתו ואדמתו היקרים לו – נפל.
‘לא אעזוב אותך, אשאר לידך”, היו אלה דבריו האחרונים לחברו הפצוע דניאל.
וכך מצאום יחד בתום הקרב.
בן 25 היה במותו.
השאיר אחריו את אשתו עזה, את בתם רון, את הוריו רבקה וברוך, מראשוני דגניה, ואת אחיו תמר, מוטיק, שפרה ומיכה.
בת תשעה חודשים הייתה בתו בנפלו, והוא לא זכה לשמוח בה ולראות בגידולה.

יינון זכרו לעד

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן