מרכוס (בקר)נחמה

נולדה בארץ ישראל בב’ בטבת תרע”ד 31 בדצמבר 1913 בדגניה משנת תשט”ו 1955נפטרה בא’ אב תשל”ג 30 ביולי 1973

נחמה נולדה בביתניה תחתית, ליד אום ג’וני. בתם השנייה של אסתר וצבי בקר, ממקימי וחברי “השומר”, אחות לדרורה הבכירה ולנעמי הצעירה ממנה. ביחד עם הוריה נדדו ממקום שמירה אחד למשנהו לפי תפקידי השמירה של אביה.
בשנת תרע”ה-1918 התייתמה נחמה מאביה: צבי אביה היה מופקד על שמירת המושבה יבנאל. תוך כדי מרדף אחרי שודדי בקר חצה את הירדן, ושהה כמה שעות בין קני הסוף במארב לתפוס את העדר. כשחזר, חלה בדלקת ריאות ונפטר והוא רק בן 31 שנים.
האם אסתר נשארה עם שלושת בנותיה הקטנות ובהריון עם בתה הרביעית, שנולדה כמה חודשים לאחר מכן ונקראה צביה, על שם אביה. המשפחה עברה לכפר גלעדי שהפך לישוב של קבע למשפחות “השומרים”. שם הכירה את עמק ריינין, הם נקשרו ונישאו. נולדו להם שני בנים. בנם הראשון, גדעון, שנפטר כילד קטן, ובנם השני, עודד.
בשנות ה-20 עברה המשפחה לתל-אביב. נחמה למדה ב”בית החינוך לילדי העובדים” בתל-אביב. לאחר שסיימה את בית הספר היסודי עברה ללמוד בבית ספר מקצועי של ויצ”ו. נחמה היתה מעורה בתנועת “הנוער העובד” ובשנת 1931 יצאה להכשרה בגינוסר עם קבוצת הצעירים. היא עברה לכנרת ואח”כ לנען, שם פגשה בשלמה מרכוס שהיה בין הראשונים למקימי נען, מגרעין של חלוצים מתנועת הנוער “כחול ולבן”, “בלאו-וייס”. שם נשאו.
בשנת 1938 עברו לכפר-גלעדי, ונתקבלו כחברים.
בשנת 1939 נולדה בתם הבכורה נוגה.
מחלת הקדחת החוזרת אילצה אותם, בשנת 1942, לעבור לקיבוץ בית השיטה, שם היו להם חברים רבים. שם גם נולדו בניהם: צבי ויהונתן.
נחמה היתה מטפלת בקבוצות הילדים עד לגיל בית הספר. היא אהבה ילדים ומצאה שמחה רבה בגידולם ובחינוכם. בשנת 1950 עברה המשפחה לפרדס-חנה, להתגורר ליד הוריו המזדקנים של שלמה ולעזור להם. שם נולד בנם הרביעי, חנניה.
בשנת 1955 הגיעו לדגניה בעקבות אחותה ציקה. כשהשתלבו בעבודה לטה תכונתה הנפלאה של נחמה בטיפול באנשים, והיא סעדה קשישים וחולים.
נחמה נתברכה בתבונת כפיים ולב זהב. כושר עבודתה וחריצותה הפכו לשם דבר.
גינת הפרחים המרהיבה לא פעם קטפה פרסים. הריבות שרקחה והממתקים מפירות וירקות שהכינה היו לשם דבר והפליאה גם במלאכת הסריגה והריקמה. נחמה השקיעה הרבה אהבה באימוץ בני נוער אשר הגיעו לדגניה, ותמיד מצאו אצלה פינה חמה ואוהבת.
נחמה נפטרה בגיל צעיר יחסית, בטרם מלאו לה 60 שנה.
זכתה נחמה ונחסך ממנה צער השכול – שלושה חודשים לאחר פטירתה, נפל בנה יהונתן במלחמת יום הכיפורים.

יהי זכרה ברוך

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן