פיין יוסף

נולד בארץ ישראל בכ”ב בניסן תרס”ג 19 באפריל 1903 הגיע לדגניה בתרפ”ו 1925נפטר בט”ז אייר תש”ט 15 במאי 1949

יוסף פיין היה דור שלישי בארץ. סבו היה בין מייסדי יסוד המעלה, והוריו בין מייסדי מטולה. יוסף נולד וגדל במטולה, בן רביעי מתוך 11 ילדי המשפחה.
כבן הגליל ידע את שפתם והכיר את הליכותיהם של שכניו הערבים.
בן 17 עזב את מטולה והלך לנהלל לעזור לאחיו לבנות את משקו.
יוסף היה גבר גבה קומה, רחב כתפיים ויפה תואר. צחוקו הטוב שבה לבבות.
עם סיום עבודתו בנהלל עבר לאזור יהודה והיה לפרש, שומר בפרדסי רחובות.
בשנת תרפ”ב-1924 הצטרף לקבוצת חולדה, שם הכיר את מנוחה ונישא לה.
יוסף לא שכח את הגליל והתגעגע לחקלאות, וכשהגיע לדגניה חזר לעבודה החקלאית אותה אהב. היה בין יוזמי ענף הדיג, הקים את ברכות הדגים והכשיר חברים כאנשי מקצוע בדיג ברכות.
בני הנוער אהבו אותו, העריצו אותו וחיפשו קרבתו. הסיפורים שהיה מספר להם כבשו את לבם. לעבוד עם פיין היה שיא מאווייהם.
היה פעיל ב”הגנה”, ובהכירו את הערבים ואת שפתם נקרא לתפקידים מיוחדים.
אסף מידע על הנעשה בקרבם, קנה מהם נשק בארץ ומעבר לגבול, ורכש קרקעות למדינה שבדרך. בשליחות זו רכש את אדמות חניתה ואילון, השתתף בהקמתן, והיה המוכתר הראשון של חניתה. היה פעיל בסלילת כביש הצפון.
פעילותו הסודית, שפרטים מעטים ממנה גונבו לאוזני החברים, הלהיבה את דמיונם של הצעירים והילכה קסם על האיש ועל מעשיו.
במכתב למשפחתו מחניתה ב-26.9.38 הוא כותב: “כמעט שגמרנו את קנית אדמות הכפר חרבת סמח. וכמו כן ישנן הצעות לקניית אדמות חדשות. הזמן קצר והמלאכה מרובה ונראה כי יש מצד הערבים נכונות למכור ויש לנצל זאת. אני חושב, האם מרגישים הערבים את חסרון הקרקע כמו עם נודד המחפש מולדת, מחפש ‘אויר לנשימה’? לערבים יש לאן ללכת, מצרים, לבנון, עירק, עבר הירדן וסוריה. אלה הן מדינותיהם. ומה לנו? דגניה וחניתה הן גבולינו וכל זאת לאחר 50 שנות סבל בהתיישבות, לא בנקל קבלנו זאת ולא בנקל נחזיר לעצמנו מולדת.
אולי בנינו יזכו להקים מולדת לעם נרדף. להם תהיה הזכות ואנו מצווים להמשיך ולעשות כדי שלא תנתק השלשלת. ועליכם ילדי היקרים להמשיך ולעשות כדי להוסיף עוד חוליות למה שעשיתי אני”.
מכל השליחויות חזר תמיד לדגניה ולעבודה.
מתוך מכתב ששלח למוטיק, לאחר ליל הכרזת המדינה:
“לילה היסטורי בשמי ארצנו, הרי הגולן ורכסי החרמון מלאי שירה, מעבר לשמחה השאלה מה יהיה מחר, איך נוכל לעמוד במה שהוטל עלינו… היום המשכתי בעבודתי בברכות הדגים. כאן שקט ודממה, הברושים עומדים שקטים ובוטחים, הכנרת היפה מנגד, גליה משתכשכים ורצים אל החוף. הרי הגולן סגולים, שומרי אמונים זה נצח נצחים”.
בתאונת עבודה בברכות הדגים נפצע אנושות ומת מפצעיו.
יוסף פיין היה איש אדמה, איש רב פעלים, בעל רעיונות ויזמה, שתרם רבות להקמת המדינה שבדרך ולדגניה.
השאיר אחריו את מנוחה אשתו ואת שלושת בניהם, מוטיק, שהיה מפקד חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים, הרצל ושוקי, ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן