קרנון (קרונזון) ישראל (בונצ’ה)

נולד רישפון בכ”ז באייר תרפ”ט 6 ביוני 1929
הגיע לדגניה ב1944
נפטר בי”א אייר תשנ”ד 22 באפריל 1994

ישראל, בן שלמה ופסיה קרונזון.
לאחר שאמו לקתה במחלה חשוכת מרפא, התחנך במוסד “נעורים” שבכפר סבא.
הגיע לדגניה עם כמה מחבריו במסגרת “הכשרה צעירה” – מבצע ראשון של עליית הנוער לקליטת נוער ישראלי.
מתחילת דרכו בהכשרה התבלט בונצ’ה ברצינותו ובחריצותו, הן בלימודים הן בעבודה, ומעל לכל בתכונה שליוותה אותו לכל אורך חייו, הנכונות להיענות לכל פנייה לעזרה בענייני חברה ועבודה.
בשם בונצ’ה זכה לאחר משפט ספרותי שקיימו בני “ההכשרה הצעירה” על פי סיפורו של י.ל. פרץ, “בונצ’ה שוויג”, שגיבורו הוא בונצ’ה החרוץ, המוכן לכול, משליך את נפשו מנגד כדי להציל אדם שאינו מכיר ואינו זוכה לתמורה. חסר שאיפות אישיות, ומסתפק במועט שבמועט. נראה כי בלא יודעין היה זה גם גורלו שלו.

את דרכו בדגניה החל בגן הירק. היה סמל קשר ב”הגנה” במלחמת השחרור ולאחריה, והיה בין ראשוני הבחורים שגויסו לעבודה ברפת בשנות החמישים. ריכז יחד עם מאיר גמבו את
גן הירק בשנות העלייה הגדולה, ולאחר מכן עבד שנים רבות בבננות.
בכל התפקידים האלה גילה רצינות ללא גבול, חריצות, התמדה, דבקות במטרה וכושר עבודה שקשה להתחרות עמו.
בתקופת מלחמת יום הכיפורים התגלתה מחלתו והחלה לתת בו את אותותיה: שכחה, טעויות ובלבול שהחמירו עד שנזקק לטיפול סיעודי.
הוא הוכנס לבית-יעל וזכה שם לטיפולם המסור והאוהב ללא גבול של עובדי הבית.
50 שנה חי בינינו, נחבא אל הכלים, בלי דרישות, בלי בקשות ובלי להשמיע קול.
נפטר לאחר שנים ארוכות של סבל רב, והוא בן 65.
השאיר אחריו את אחותו ו אחיו ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך