שיפריס דניאל

נולד בדגניה בל’ בתשרי תרפ”ז 8 באוקטובר 1926נפל בט’ אייר תש”ח 18 במאי 1948

דניאל, בנם בכורם של מרים וזלמן שיפריס אח לעליזה ודליה.
יושר לב, פשטות, חמימות ומסירות לחבריו היו מתכונותיו הבולטות.
היה צעיר כשהתגייס לצבא הבריטי בשנת 1945 (ללא הסכמת הקבוצה) מתוך דחף עמוק להשתתף במלחמה בנאצים. מאירופה כתב מכתבים ספוגי געגועים להוריו ולחבריו בדגניה.
ובאחד ממכתביו כתב להוריו:
“רק פה למדתי להוקיר ולהעריך את דגניה בצורה נכונה, וערכה עלה בעיני שבעתיים ממה שהיה לפני כן. היא נעשתה בעיני דבר בעל ערך עצום בכל המובנים: הן בחנוך הנכון של בניה והן בהשפעתה החיובית על כל אחד ואחד שחי בה. רק עכשיו אני מרגיש כמה אני קשור אליה ומסור לה. באשר אהיה ובאשר אלך, אדע תמיד להעריכה בצורה הנאותה לה”.
כשהשתחרר חזר הביתה, ועבד כטרקטוריסט.
ב-1947 נשא לאשה את מרים שהיתה ב”הכשרה הצעירה” בדגניה.
במסגרת ה”חיש”, ליווה שיירות, ושירת כנהג של מפקדת עמק הירדן. השתתף בקרבות סג’רה וערב אל-זבח.
ב-15 במאי נלחם בקרבות צמח, והשתתף בהטעיית האויב במסע טרקטורים במורד הר פוריה.
לאחר לילה ללא שינה, עייף וחולה, לא ויתר, ויחד עם חבריו חזר לצמח לעמוד מול הצבא הסורי. בדרך בין צמח לדגניה נפצע, ושם מצא את מותו, כשדודיק חברו לידו.
כותבת עליו מרים אמו: “נפלת כל כך קרוב לבית שכה אהבת, לדגניה, זו שקראת לה באחד ממכתביך: היפה והטובה בכל כפרי העולם. היית לי לא רק בן אלא גם ידיד”.
השאיר אחריו את אשתו מרים, את הוריו ואחיותיו.
בתו, שנולדה לאחר מותו, נקראה על שמו – דניאלה.
רק בן 21 היה בנפלו.

יינון זכרו לעד

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן