תנפילוב שמואל (מולה)

נולד בדגניה בכ”ד באייר תרפ”א 1 ביוני 1921טבע בים התיכון בכ”ו בניסן תש”ג 1 במאי 1943

מולה, בנם בכורם של חיה ותנחום – ממייסדי דגניה, היה הילד השביעי שנולד בקבוצה.
מולה היה דמות בולטת באופיו המיוחד. עוד כילד היה לבו פתוח לכל אדם בודד או סובל.
בבגרותו היה צנוע, שתקן, מתמיד ודייקן.
היה מעורה בחברת הצעירים, וכולם אהבוהו. עם מפוחית בין שפתיו היה יושב על הדשא בין חבריו, והם מקשיבים לנגינתו המינורית.
הוא אהב מאוד את חריש השדות בטרקטור, וכשעבד במספוא הייתה עגלת הירק שלו ערוכה להפליא.
ב-1940, בפרוץ מלחמת העולם, נענו מספר חברים בדגניה לקריאה להתגייס לצבא הבריטי כדי לקחת חלק במלחמה נגד הנאצים. מולה היה הצעיר שביניהם – כמעט ילד. הוא גויס ליע”ל – יחידה עברית לתובלה מספר 462. בסוף 1940 הועברה היחידה מהארץ למצרים.
באביב 1941 שהה מולה בלוב ועבר את כל תלאות הנסיגה למצרים. היחידה העבירה חיילים לחזית אל-עלאמיין וכן אספקה לאנשים, למכוניות ולתותחים.
ב-1943 העבירו את היחידה לאירופה לעזור בהדיפת הגרמנים מאיטליה ולסייע לשארית הפלטה. ב-1 במאי, בהיותם בלב הים התיכון, הפציצו הגרמנים את האנייה. בין 140 החיילים העברים שטבעו במצולות הים היה גם מולה.
לזכרו נטע בדגניה גן – “גן-מולה” – ובו מצבה הנושאת את שמו ואת סמל יחידתו.
בן 22 היה בנפלו. גופתו לא נמצאה ולא הובאה לקבר ישראל.
מדינת ישראל הקימה מצבה והנציחה את 140 הנספים, בבית הקברות הצבאי שבהר הרצל בירושלים, כששמותיהם מוטבעים במי המצבה שבנויה בדגם של אוניה.
השאיר את הוריו חיה ותנחום ואת אחיו מלכה ותוליק.

יינון זכרו לעד

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן