אילן ברוך

נולד בדגניה בג’ חשון תשי’א 14 בנובמבר 1950
נפטר בכ’ח ניסן תשס”ו 28 במרץ 2006

ברוכי, בן הזקונים של דינה ובנימין אילן אחיהם של עוזי, חגי ונדב.
ילד חינני ושובב, ניחן בתבונת כפיים ובמחשבה יצירתית. בילדותו לא היה קץ למעשי התעלולים שבצע בצוותא עם חברו בן כתתו יוחנן וינר.
את לימודיו התיכוניים סיים בבי”ס “נעורים” במגמת מכונאות, ציוד מכני כבד.
בצבא היה בחיל חימוש, עבר קורס קצינים והיה איש צבא קבע. בין תפקידיו – סגן מושל שארם-א-שייך, מפקד בסיס סנטה קתרינה.
בסוף שנות ה-70′, אחרי שהשתחרר, עבד ברשות שמורות הטבע והגיע שוב לסנטה קתרינה בתור פקח של הרשות, עד שהחזירו את סיני. קשר קשרי ידידות אמיצים עם הבדואים בסיני, למד את מנהגיהם ורכש את שפתם.
בשנת 1977 עזב את דגניה ובסיסו הקבוע היה בתל אביב.
ברוכי לא מצא מנוח לנפשו. מספר פעמים היה בארה”ב, במזרח הרחוק, ברפובליקה הדומיניקנית. חזר לארץ, לא הצליח להתמיד בעבודה קבועה לאורך זמן למרות שכל עבודה שלקח על עצמו פרנסה אותו בכבוד.

כתב עליו אחיו חגי:
“…אני חושב שהתקופה האחרונה – בה ניסינו לעזור
הביאה אותך לבחור
בין מציאות שלא יכולת איתה להסתדר
‘להיות להם לנטל או שמא לוותר’
ובחרת בדרך קורעת נשמה
ונותרנו משפחה בוכייה המומה”.

יהי זכרו ברוך