נולד באוקראינה בי”ב באב תרס”ב 15 באוגוסט 1902
עלה ארצה בתרפ”א 1921
בדגניה משנת תר”ץ 1930
נפטר בי’ אדר א’ תשל”ו 11 בפברואר 1976

נתן בנם של עטיה ובן ציון גורובצוב, נולד בעיירה ז’שקוב.
עוד בילדותו עברה המשפחה לעיר המחוז אומן, שם למד נתן ב”חדר” מסורתי והמשיך בבית ספר עממי ואצל מורים פרטיים.
במשפחה היו 7 ילדים, 3 בנים ו-4 בנות. האח הבכור, דוד, היה קומיסר בצבא האדום והוצא להורג ע”י סטלין ב-1935. האח השני, אברהם, היגר לארה”ב ב-1922 והקים שם משפחה. ההורים נפטרו בשנות השלושים, עם יתר המשפחה אבד הקשר בסוף שנות השלושים.
נתן עזב את הבית בגיל 17, עבר את הגבול לבסרביה (היום מולדביה), שם, בחוות החלוץ היה שנתיים. שנה אחת כחניך ושנה שניה כמדריך ועלה לארץ עם חברי קבוצת השרון.
למד שנתיים ב”מקווה ישראל” חקלאות ומכונאות.
לאחר שעזב את “מקווה” (מקוה ישראל), יחד אתם עבד במקומות שונים בארץ. יחד אתם התיישב בנקודת הקבע והיה ממיסדי “קבוצת השרון” ברמת דוד של היום (אנשי “קבוצת השרון” הקימו לאחר הפילוג את קיבוץ יפעת ביחד עם המפא”ניקים של קיבוץ גבת). נתן עזב את “קבוצת השרון” בגלל ויכוחים אידאולוגים.
עבד תקופה מסוימת בנהלל במשק הפועלות של חנה מייזל ובמשקי חברי המושב. בלדגניה, בדגניה עבד בפלחה והתקבל לחברות. ב-1931 יצא עם קבוצת חורשים לגאול את אדמות הקישון שרק יובשו. שם יצר את הקשר עם גיסיה שיצאה עם הקבוצה כמבשלת. הם נישאו ובדגניה נולדו ילדיהם רנה ויצחק.
עם הקמת מחלבת תנובה האזורית בדגניה קיבל על עצמו את תפעול ואחזקת מערכות הקירור והמים.
עם הקמת “ספן” עבר לשם, היה בצוות ההקמה והיה אחראי על מערכות המים והקיטור עד יום מותו. 24 שנים עבד ב”ספן”.
איש עבודה, איש עקרונות וישר דרך. אהב ילדים בכל לבו והילדים אהבו אותו. אהב לטפח את הגינה סביב לבית.
השאיר אחריו את גיסיה רעייתו ואת בניו – רינה ויצחק – ובני משפחותיהם.

יהי זכרו ברוך