ארצי יואל

נולד ברוסיה: בי”ב באלול תרנ”ט 18 באוגוסט 1899
עלה ארצה: בתר”פ 1920
בדגניה משנת תרפ”ד 1923
נפטר בי”ז סיוון תשל”ג 17 ביוני 1973

בן להורים חנה ואברהם לנדר, מהעירה לוצק שברוסיה.
אביו, סוחר יערות עשיר, ניהל את ביתו ביד רחבה ובטוב טעם. היה זה בית ועד לחכמים, ושיחות החולין ליד השולחן היו מתובלות בדברי תורה.
האב הקפיד לחנך את בניו לפי מיטב המסורת היהודית, אך גם דאג להקנות להם את שפת הארץ ושפות אחרות. הבית היה ספוג נימוסים טובים ומעשים טובים, ועם השנים נפתח לציונות, שהשפיעה על הנער הצעיר יואל לעלות ארצה. בהזדמנות הראשונה הצטרף לחבורה שהתארגנה למטרה זו. לאחר מלחמת העולם הראשונה יצא לדרך נדודים קשה. בימי פלישת הפולנים יצא מעירו עם קבוצת צעירים ופנה ללבוב. משם גנבו גבולות: לצ’כיה, לאוסטריה ולאיטליה. מטריאסט הפליג באנייה “קורינת”, והגיע לחוף הנכסף.
יחד עם ידידו מרדכי זגגי עבד בכבישים ובקבוצת ייעור בבן-שמן.
בדגניה עבד בענפי השדה ובחצר. לא עברו שנים רבות, והוא נטל על עצמו את תפקיד הגזבר, והתמיד בו (בהפסקות קצרות) כעשרים שנה.
כאן פגש את פניה ונישא לה ופה נולדו שלשת ילדיהם מירה, אקי ורוני.
ארצי היה איש עבודה ועשה רבות לפיתוח החקלאות, כולל קידום תנובה ואגרקסקו.
הוא היה חבר בהנהלות “תנובה” בחיפה ובתל-אביב.
מ-1949 עד 1957 היה חבר מרכז תנובה, וכן השתתף בהנהלת חברות בת של תנובה. ב-1959 נתמנה כמנהל החברה לייצוא חקלאי “אגרקסקו”. בשנת 1954 ביקר בברית-המועצות בענייני ייצוא בננות, וכן סייר בכמה ממדינות מערב אירופה ובסקנדינביה בענייני הייצוא החקלאי. ב-1964 נתמנה למנהל מפעלי עמק הירדן, וניהל אותם עד יומו האחרון.
חובב ספר היה, הרבה לקרוא, וכן הרבה להאזין למוסיקה קלסית.
בתקופת פעילותו פקדו אותו אסונות אישיים קשים. הוא שכל את בתו מירה ואת בנו הטייס אקי, שיצא במלחמת ההתשה למשימת סיור, ונפל בתעלת סואץ.
נחמה רבה מצא ברוני בתו וביובל בעלה, ביעל, אשתו של אקי, ובנכדותיו מירה ומיכל.
השאיר את רעייתו פניה, את בתו רוני ומשפחתה ואת יעל ובנותיה.

יהי זכרו ברוך