נולד בדגניה בה’ בשבט תרצ”ט 25 בינואר 1939 נפל בכ”ח חשוון תשכ”ח 1 בדצמבר 1967
יצחק (אקי), בנם של פניה ויואל, אח לרוני ולמירה.
אקי היה ילד פיקח, שובב ומקורי. בבית הספר החל להתבלט בכשרונותיו הרבים והמגוונים, והיה תלמיד מצטיין. במיוחד אהב ספורט: שחייה, שיט, כדורסל, וגם את משחק השחמט.
אהב לטייל ברחבי הארץ, ונהנה מהמאמץ שבהליכה ממושכת. התעניין בצומח ובחי וברקע ההיסטורי של כל מקום.
בהתבגרו היה לנער ממעט בדברים, שופע רוך ונעים הליכות.
אקי התגייס לחיל האוויר, והיה לטייס במטוסי סילון. כך מיזג את כל הנטיות והתכונות שחונן בהן. אמרו עליו ש”הוא נולד לטיס”.
אקי נשא לאישה את יעל, ונולדו להם שתי בנות: מירה ומיכל. (מירה בתו נקראה על שם אחותו שנרצחה).
באחד הסיורים נאלץ לנטוש מטוס “מיסטר” שטס בו, צנח ונפצע. כשפרצה מלחמת ששת הימים עשה מאמצים רבים להבריא מהר. בכל הזדמנות דרש שישתפו אותו במבצעים שונים כדי להשלים את שהחסיר.
במלחמת ההתשה, בטרם החלים מפצעיו, יצא לסיור. מטוסו הופל מעל תעלת סואץ, ועקבותיו לא נודעו.
מפקדו מספר עליו: “היה שופע תמיד רעיונות חדשים, היה חבר ורע, ישר והוגן. לא ידע לעשות ‘חשבונות של כדאיות’. ככל שרגיש היה – כך ידע להרגיש את הזולת”.
השאיר אחריו את אשתו יעל, את בנותיו מירה ומיכל, את הוריו פניה ויואל ארצי
ואת אחותו רוני ומשפחתה.
יהי זכרו ברוך
