נולד בדגניה כו’ שבט תר”ץ 24 בפברואר 1930
נפטר בטו’ כסלו תש”פ 13בדצמבר 2019
משה, בנם של מרגלית ושמואל קוינט ואחיהם של שלומית הבת הבכורה וחנה – בת הזקונים. עם קום המדינה שונה שם המשפחה ל-אשל.
בהיותו בן 16 הצטרף משה לארגון ההגנה ועבר קורס מכי”ם ובמלחמת השחרור השתתף בקרב על משטרת גשר. אחרי המלחמה התגייס לצה”ל והיה בין מקימי “גדוד ברק”, גדוד של חטיבת גולני ואתו נלחם בקרבות שבאזור הגליל התחתון.
אחרי עבודה בשדה ובהדרכה יצא בשנת 1952 לקורס קצינים ולאחריו גם לקורס מסגרות ומכונאות. משה התנדב לפעילויות ציבוריות שונות ומגוונות. תמך בעולים שגרו במושבים על יד קרית גת, יצא לעזרת קבוץ גזר ושהה אצלם שנתיים ימים תוך כדי היותו בצוות שהקים את הכור בדימונה. כמכונאי הפליג במשך כמה חדשים באניה של “איחוד הקבוצות והקיבוצים” וכשירד מהאניה נשאר ב”איחוד” בתפקיד של נהג ושם גם הכיר את חנה מתל יוסף. בשנת 1968 נישאו ובנו את ביתם בדגניה. כאן נולדו ילדיהם גונן, כרמל, תומר, כלנית והדר.
במלחמת ששת הימים היה המפקד הצבאי של ירדנה ובית יוסף ובמלחמת יום כיפור שימש כמא”ז בדגניה.
היה איש עבודה נאמן ומסור גם כשעבד במוסך האזורי במחלקת הטרקטורים וגם בענפים השונים בדגניה: במוסך החקלאי בעיקר בקומביינים שאתם ירד לקצור חטה בדרום ועלה צפונה לקצור תירס ואורז בחולה, באחזקת חדר האוכל, בבישול במטבח, בנוי, בתעשיה ב”טולגל” ובחצרנות בתי הילדים. היה מעורה בחיי הקהילה, רכז את ועדת הבריאות, פעיל בתרבות ולא פסח “אהבות” אחרות – חוג הצפרות, הקרמיקה עם זיזה, צורפות, טיפוח הגינה ועל הכל – טיפוח המשפחה וכל זאת בסבלנות רבה, בחיוך ומאור פנים.
השאיר אחריו את חנה אשתו, ילדיו ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
