נולדה בדגניה בכ”ח אדר א’ תרצ”ח – 1 במרץ 1938
נפטרה בכ”ו סיון תש”פ – 20 באפריל 2020
נינה – בת זקונים ליונה וליעקב בודניק ואחות לצחיק ולאמי. ילדה סקרנית ושובבה שאהבה תנ”ך, ספרות והיסטוריה וגם ריתמיקה והתעמלות.
בשנת 1955 עם סיום לימודיה, יצאה להדרכה בתנועה. אחרי שנת הדרכה התגייסה לנח”ל, עברה קורס מכי”ם ושרתה גם כסמלת תרבות. ב-1960 נישאה לתניק ונולדו ארבעת ילדיהם: נגה, גילה, איתי ותרצה.
נינה השתלבה בחיי התרבות של דגניה. ריכזה את ועדת התרבות, ביימה הצגות למסיבות בר מצווה וקבלת חברים, וזאת אחרי שעות העבודה במטבח או בבתי הילדים.
בין השנים 1966 – 1985 עבדה כלבורנטית במעבדות וכמורה לדרמה יוצרת וקולנוע בבית ספר תיכון “בית ירח”. כל אותן שנים המשיכה להשתלם בכתב התנועה ובנושאי בימוי. לימודים אלה יצרו את ההצגות בעמק הירדן במסגרת הלהקה שהקימה.
הצורך ביצירה בלתי נלאית הוביל את נינה ל”ארנים” בין השנים 1986 – 1989 ושם השתלמה בלימודי מוזיקה ונגינה על פסנתר. כשחזרה מלימודיה קבלה על עצמה את האחריות על לימודי המוסיקה של ילדי וחברי דגניה.
בין השנים 1990 -2010 – במשך 20 שנה ניהלה את “בית יעל” – הבית הסיעודי בדגניה ופרשה בגיל 70 עם יציאתה לגמלאות.
נינה הייתה פעילה מאוד בעזרה ליצירת השינויים בדגניה עם המעבר להפרטה, ולא משכה ידה גם מפעילות בעמק בכל מה שקשור לזכויות הגמלאים.
כל שנות חייה ליוו אותה אהבותיה מילדות: שירה, ריקוד, משחק, קריאה וטיולים בכל רחבי הארץ ובעולם כולו.
בגיל 81 חלתה במחלת ה-ALS , שיצרה ניגוד עצום בין היכולת המנטאלית הגבוהה שלה לבין היכולת הגופנית שהלכה ונשחקה. לאורך כל תקופת המחלה הופנתה האנרגיה העצומה שלה למאבק לניהול הגוף ההולך ונחלש. לכך גייסה את כושר התכנון, היצירתיות, העקשנות ורוח הקרב שפעמה בה. הוציאה ספר שירים על מצבה בעת מחלתה, ועוד ספר שירים שלקטה וכתבה לכבוד יובל 110 לדגניה.
שבועיים לפני מותה נפטר תניק בעלה.
השאירה אחריה את ילדיה ובני משפחותיהם.
יהי זכרה ברוך
