נולדה ברוסיה הלבנה בב’ באלול תרנ”ג 14 באוגוסט 1893 בארץ ובדגניה משנת תרפ”א 1921 נפטרה בח’ שבט תש”ם 26 בינואר 1980
דינה נולדה להוריה צפורה ומאיר פבזנר בכפר קרוב לעיר הומל. כפר גדול ועשיר, מוקף יערות. אביה היה סוחר יערות אמיד. בכפר גרו מספר משפחות יהודיות, ובית אביה שימש להם מרכז.
אביה היה יהודי בר אורין מופלג בתורה, משכיל ונאור. הוא הזמין מורה מיוחד לכפר כדי ללמד את ארבעת בניו. דינה, בת הזקונים, רצתה גם היא ללמוד, והמורה נאלץ לקבל גם אותה אל בין תלמידיו.
כאשר גדלו האחים עברו ללמוד בעיר הומל, בעקבותיהם נסעה גם דינה ללמוד שם, ולבסוף הצטרפו ההורים אליהם. בעיר הייתה פעילות ציונית, ופעלה בה אגודת “חובבי שפת עבר”. דינה הצטרפה לאגודה זו. באותו זמן גמלה בלבה החלטה להיות מורה, והיא החליטה לנסוע ליפו, לבית המדרש למורים על שם לוינסקי. בשנת תרע”ג-1913 הפליגה באנייה מאודיסה לחופי הארץ.
בימי “החופש הגדול”, נסעו התלמידים לביקור הורים, וכן להפעיל השפעתם על הנוער בגולה ולמשכו לציונות.
בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה, והדרך חזרה לארץ נחסמה.
שש שנים של מלחמה ומהפכה שהתה דינה ברוסיה, הפיצה את הלשון העברית בין הנוער והביאה להם את דבר ארץ-ישראל. בינתיים סיימה את בית המדרש למורים עבריים באודיסה. הגבולות היו סגורים, אולם היא לא ויתרה, ובדרך לא דרך הגיעה ב-1921 לארץ.
עז היה רצונה ללכת לכפר, וכשהוצע לה לבוא לדגניה קיבלה את ההצעה. הגיעה לדגניה, וכאן, יחד עם שמריהו, בנו את ביתם ונולד בנם מאיר.
היא החלה לעבוד כמורה לילדים המעטים שהיו בשתי הדגניות, אולם רצתה לעבוד בחקלאות. 10 שנים עבדה במטעים ובגן הירק, ובערבים לימדה עברית את החברים ואת העולים החדשים.
ב-1934 הגיעו בני עליית הנוער מגרמניה. דינה הייתה מורתם לעברית, ובמשך 20 שנה לימדה עברית עשרות רבות של בני-נוער, עולים וחלוצים.
על מפעל חייה זה קיבלה דינה אות הוקרה מעליית הנוער.
בשנת 1943 אימצו דינה ושמריהו את חזי דר (גלייכר) שהגיע לדגניה במסגרת “ילדי טהרן” , והוא היה להם כבן.
השאירה את בעלה שמריהו, את בנה מאיר ובני משפחתו.
יהי זכרה ברוך
