נולדה באוקראינה בו’ באב תרס”ב 9 באוגוסט 1902
עלתה לארץ בתרפ”ב 1922 בדגניה משנת תרפ”ז 1927
נפטרה בי”ט אדר א’ תש”ל 25 בפברואר 1970

ז’ניה בתם של שפרה ובן ציון גלזר, נולדה בעירו של הבעש”ט, במז’יבוז’, עיירה בחבל חמלניצקי באוקראינה.
בשנת תרפ”ג-1923 הגיעה לכפר-ויתקין עם קבוצת החלוצים שיסדה את המושב.
היא עבדה גם במשק הפועלות בנחלת-יהודה.
הגיעה לדגניה, יחד עם משה בעלה לדגניה, ובתרפ”ח הקימו את ביתם. בנם הבכור אביהו נפטר והוא בן 9 חודשים.
מאוחר יותר נולדו להם שני ילדיהם אביבה ודן. ז’ניה הייתה אם חמה ודואגת לילדיה.
בשנות ה-40 העלתה את אמה, לארץ והביאה אותה לדגניה, וכאן חייתה עד שנפטרה בגיל מופלג, כשז’ניה ומשה טפלו בה במסירות רבה.
הייתה פועלת מצוינת ועשתה כל עבודה בדייקנות. הסדר והניקיון שלה וזריזות ידיה היו לשם דבר. עדינת נפש הייתה, ובמשך כל חייה בקבוצה לא פגעה באיש.
כך כתבה עליה מרים זינגר:
“…היא התהלכה בינינו חרישית וחייכנית – מעולם לא שמעתיה מתרגזת או מרימה קול, כאשר נזדמן חבר למקום בו עבדה פגשה אותו בסבר פנים יפות ושאלה ‘רצית משהו?’ כאילו חכתה לך כדי לעמוד לשרותך…
היא ראתה את החבר שעמו עבדה והשתדלה להקל עליו ע”י הושטת עצה או עזרה.
עכשיו נפקד מקומה…ולא ידע איש מן הבאים במגע עמה כמה הכביד עומס החיים על כתפיה.”

השאירה את משה בעלה ואת בניה, דן ואביבה ובני משפחותיהם.

יהי זכרה ברוך