נולד ברוסיה בג’ בניסן תרנ”ט 14 במרץ 1899 עלה לארץ בתרפ”א 1921 בדגניה משנת תרפ”ז 1927 נפטר בכ”ו חשוון תשל”ו 31 באוקטובר 1975
משה בן פסח ושרה ברון, נולד בעיר פרוסקורוב.
אבי המשפחה עסק במסחר לפרנסתו, ומצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב. בגיל 11 התייתם מאביו. הוא סיים בית ספר עממי ותיכון ערב.
בן 16 הצטרף ברון לתנועת צעירי ציון. שאיפתו, מאז עמד על דעתו, הייתה לעלות לארץ-ישראל. אמו לא התנגדה כאשר בשנת 1920 הכין את עצמו לעלייה בחוות הכשרה של “החלוץ”.
הוא כותב: “דרכי לארץ הייתה גדושה הרפתקאות וארבו לי ולחברי סכנות רבות. עלייתנו הייתה בלתי ליגלית וניסיונותינו לעבור את הגבול לפולין נכשלו, אך סוף סוף הצלחנו. 25 חברי החלוץ חדרנו לתוך הצבא הפולני הנסוג מפני הבולשביקים, ובאנו ללבוב.
לאחר טלטולי דרך שנמשכו 4 חדשים, הגענו אחרי חג הסוכות תרפ”א לארץ”.
תקופה קצרה עבד בכביש נצרת, משם עבר עם חברי גדוד העבודה למגדל, שם עבדו במחצבה. בתרפ”ב- 1922 עבד עם פלוגה של הגדוד בדגניה א’ – הם בנו את הבית הגדול וסללו את הכביש הפנימי בין החצר לשער. אז גמלה בו החלטה להיות עובד אדמה, והוא הלך למקוה-ישראל ללמוד חקלאות.
יחד עם קבוצתו, “קבוצת פרוסקורוב”, הצטרף לקבוצת חולדה, ושם פגש את ז’ניה.
בתרפ”ז באו יחד לדגניה, והתקבלו כחברים. כאן הקימו את ביתם, וכאן נולדו ילדיהם: אביהו אביבה ודן. אביהו נפטר כשהיה בן תשעה חודשים.
שנים רבות ניהל את הבנייה בדגניה ובעמק. בנה את האקוודוקט מוביל המים מהירדן למשקי עמק הירדן ואת התעלות המתפצלות ממנו, המשותפות לחמישה משקים.
הוא שימש כשליח דגניה במחלקת הבנייה של חבר הקבוצות.
היה הגזבר והמנהל האדמיניסטרטיבי של בית החינוך ובית-ירח. בדגניה היה גזבר ומרכז קניות. את כל התפקידים האלה מילא במסירות ובנאמנות ללא סייג.
כשתש כוחו, ולא יכול היה להמשיך בתפקידים שמילא עד כה, למד הנהלת חשבונות, והתמיד בעבודה זו עד שחלה.
צער ואבל עמוק ירדו עליו במות רעייתו ז’ניה, בשנת 1970.
באותה תקופה התגלה כאמן בעל דמיון ויכולת, ונתן ביטוי לכישרונו בריקועי נחושת. הוא הציג את עבודותיו בתערוכה ב”בית אורי ורמי” ובקבוצת יפעת, והן זכו לאהדה רבה.
כותב עליו שמריהו:
“…וכאן נתגלית לנו באור חדש, אור האמנות אשר זרח עליך, שנחנת בה ואנו לא ידענו. בצנעה השקעת נפשך בזה.
לב שבור ורצוץ – ודמיון יוצר ופורה”.
השאיר אחריו את בניו, אביבה ודן ובני משפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
